שתיים וחצי בלילה.

הלכתי לישון על המיטה
ומצעיה ספוגים בנו.
ריח זיעת מעשה האהבה,
שעטפה אותנו לפני ימים מספר,
והפכה אותנו לאחד דבוק.
ריח מי מעיין גופינו,
בו רחצנו שתינו,
כמסרבות לנוח על גדותיו.
וטעמם המלוח וריחם הדק של הדמעות,
בהן שטפנו עצמנו רק אמש,
כמנסות לטהר עצמנו במקווה של תקווה.

וכל הלילה נשמתי אותנו,
דרך כל גופי,
חיה שוב את הגוף שלא ישוב.
מרגישה את הריחות גוועים בין זרועותיי,
דוהים ומתפוגגים כעשן סיגריה,
עד התעוררתי ואין לי אחיזה בדבר.

    ועדיין צונחת.