וכשעמדה מול התהום הפעורה
והכל נראה רק יותר ויותר רע,
ראשה היה ריק, בלי כל מחשבה
ובלי תכנון של הרגע הבא.
ואז, פשוט, ללא מילה,
נשאה בליבה הקטן תפילה,
אל תוך העצב העמוק צללה -
ולתהום הפעורה נפלה.
וכשעמדה שוב מול התהום
ונראה כאילו אין לה מקום
כשכל רגע היא צועדת קדימה,
עוד מעט היא תיפול פנימה.
ואז, שוב, ללא מילה,
נשאה בליבה הקטן תפילה,
הביטה לעצב ישר בעיניים -
והרימה את הראש מעל המים.
וכשעמדה מול התהום האימתנית...
ידעה שכבר לא תיפול שנית. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.