מן הלילה בו באה השחר -
"ושבבים של חושך סוגרים אותי" נשפה
היא בקולה הדומם.
מן הלילה בו בא כאבי,
"תדמם לפה", אמר כשלחץ על לחיי.
מן הלילה בו עזבתי אני.
"אני עוזב", לחשתי בעודי גומע עוד כוס שיכר
ולא ידעתי עוד - הייתי או הייתי
חלום.

שתיקה מעיקה נוחתת בבוקר,
על העצים הירוקים בבית של השכן.
שם אהבתי - בחדר קטן מעופש

ירוקת ברגעים אלה מטפסת על שאריות מאהבתי.
משכנו לא מה שהיה כך גם אהבתי

אולי רינה באה מהצפון אינני זוכר.
אולי היא באה אתמול זכרוני אינו מטעני.
מחפש תשובות לדברים שאין הם מענייני,
רינה היא אהבתו של אחר -
ואחרת היא אהבתי שלי.