|
בעניים צלולות את נותנת חיוך
שהלב שוב נשבר והולכים לאיבוד
נחפש את עצמנו בין המון אחרים
שבאים והולכים ולא נשארים
שולחים מבטים ומשפטים נפגשים
אני כותב את שלך וחושף את שלי
בלילות שוב חולם שאת כאן לצידי
מתעורר מגלה שזה לא אמיתי
את הצלצול אני פירשתי אל תתקשר
השעה מאוחרת ואני מתעורר
כותב את השיר שלך הוא מוקדש
את ליבי את גנבת ומיד נעלמת
מחשבות לי רצות בראש בלי כיוונים
סערת רגשות רוקדת בפנים
היא לובשת שמלה עם פסים אדומים
היא מתחילה במחוץ ונגמרת בפנים
המילים הריקות שלך גורמות לי להרהר
ואני לא יודע אם כדאי לדבר
להיפתח זה ליפול לבור השפלה
אני ויתרתי על הכל עבור הנפילה
את הצלצול אני פירשתי אל תתקשר
השעה מאוחרת ואני מתעורר
כותב את השיר שלך הוא מוקדש
את ליבי את גנבת ומיד נעלמת |
|
|
אם הייתי יגאל
עמיר לא הייתי
עושה את מה שהוא
עשה.
שמואל
איציקוביץ'
מקריץ מסקנה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.