סתם יום שישי בצהריים... וחם, חם אש... סוף יולי ואני בתחתוני
סופרמן מגניבים מסתובבת לי עם קוביות קרח ביד ומרטיבה את
הגוף.. ועדיין חם.. חם ואין אוויר. וקסמן, האיגואנה שלי מסתכלת
עליי בחוסר אונים- משהו.. בא לי מוזיקה? גלידה? אולי קצת
ג'וינט? כן.. למה לא בעצם? יום שישי, מותר... אז לקחתי שאכטה
ונתתי אחת גם לוקסמן, כדי שלא תרגיש מקופחת..
עכשיו כבר פחות משעמם... הקרח כבר הרבה יותר קר והמאוורר שוב
פועל.. פתאום צלצול.. "מעניין אם זה רק בראש שלי או שזה באמת
הטלפון".. חשבתי לעצמי. נו, מילא- שווה לנסות.. "מאיה בר,
עוסקת בסחר לא חוקי של איגואנות מסטוליות בע"מ שלום" עניתי..
"מאיה?..." שמעתי את קולו המהוסס של יוני. "כן יוני, וקסמן
מוסרת את אהבתה.. חשבנו לעשות יום יצירה, יש לך אולי פונפונים
או מנקי מקטרות? וקצת אקריליק?".. -"מה לקחת?" (שיט, הוא עלה
עליי...) .. "אני?..." היתממתי.. "או וקסמן?.." -"מאיה, אני
בדרך..."
פאק, הבית מבולגן.. כל החזיות שלי מסודרות לפי צבעים בחדרים
השונים. אדום- בחדר. לבן- במטבח. שחור- ליד הכיור. והקינקיות
יותר בסלון, כמובן... גם אני צריכה סימני דרך, לא רק עמי
ותמי...
התחלתי לאסוף בטירוף את כל החזיות ושאר פרטי הלבוש ודחפתי אותם
לאמבטיה מתוך המחשבה המאד "הגיונית" שבנים לא אוהבים להיכנס
לשירותים של בנות..  כן, בטח... טוב שזו לא הפנטזיה השנייה
שלהם אחרי לסביות..
את הגלידה האגן דאז כבר אין טעם להחזיר למקרר... שכחתי אותה
בחוץ והיא נזלה על כל השולחן בסלון.. שיט... מה, אני אנקה
עכשיו? אפילו סרט כזה לשיער, כמו של כל עקרות הבית מהסרטים לא
היה לי בקרבת מקום... ואני חשבתי, שאם כבר לנקות, אז שיהיה
בסטייל הוליוודי... דרכתי על שקית פלסטיק שהייתה פעם המשכן של
"סוכריות" בשלל צבעים..  אוווווווף, אני מרגישה את הקריזה
באה...
סחרחורת.
דפיקות בדלת.. "מאיה, פתחי לי!!!!!" שמעתי את יוני מצדה השני
של הדלת.. דידיתי לדלת ופתחתי אותה. הוא תפס אותי שנייה לפני
שנפלתי.. "איזי איזי מאיה.." הוא נשא אותי למיטה.. ושוב
חם..... הוא פתח חלון.. "אני מכין לך קפה".
-"שים סוכרזית או סוכר חום או סוכר לבן, אבל לא מלח!!!" צעקתי
אליו.. (מלח? מה מלח? למה שהוא ישים לי מלח בקפה? ומי אמר שבא
לי קפה בכלל???) -"לא רוצה קפה!!!!!!!! יוני תכין לי
גרניטהההההה!!!!!!!"
"מאיה סתמי כבר" סינן ונימה של חוסר סבלנות בקולו.. בטח בגלל
החום..!!!!
"אל תקלל ליד וקסמן, יא' כלב תחש שכמוך", לא נשארתי חייבת.
"מי קילל?"
"תביא כבר גרניטה!"
ואז הוא מצא את הג'וינט. את החזיות שלי כן חשבתי להחביא, אבל
את הג'וינט לא.. תמיד ידעתי שבלונדיניות סתומות.. אפילו שאני
לא בלונדינית.. לפחות לא בקטע של השיער...
"לא סיכמנו שאת מפסיקה עם זה?" הוא שאל בכעס, לחייו סמוקות..
"איזה מתוקי אתה ככה, בוא אליי... אפילו שאני סופרמן (ע"ע-
התחתונים שלי) אני מוכנה להיות בשבילך לואיס.. טוף, קלארק?"
קרצתי..
"יו מאיה, את שפוכה לגמריי.. ומה יש לוקסמן? למה היא משתוללת?"
(אופסיייייייי.....)
מעניין מתי צבעתי את החדר שלי בכתום.. אם בכלל.. משכתי את יוני
למיטה, נתתי לו נשיקה קטנה ונרדמנו.. נו, יום שישי- מותר...