א.

אלוהים!
רציתי שתדע
אני עומדת מולך
עירום ועריה

אני מוכנה ומזומנה
לשטוף פני בזוהמה
ולהשטף בליכלוך
להתמלא בטומאה

אני הנצח
וגרעין האמת
אני השד המצחקק מעבר לכתפך
אני הקעקוע על מצחך
אני הסמל של הכשלון -
של טעות בבריאה
יצירה ברגע אחרון -
אמת הנבואה

ב.

אלוהי עד
רציתי שתדע
בנצח אחד
היינו בו אני ואתה

כשתלשתי עלים נובלים
משיח קוצני
כשהכנתי לי זר ריחני
כשבעלתי אדמה לא שלי

והרגע הזה
קפוא לתמיד
מעמיד תמונה נעה בעיני ההוזה
מנציח בו עבר, הווה ועתיד

ואני התפוח, האישה העירומה
אני הנחש, הגאווה הבזויה

ג.

אלוהים!
רציתי שתדע
לך אקרא, בשמך
על ערש מותי -
על גופתי המתה

ביום בו יעצמו עיניי
באצבעות לחות
ילבישוני במיטב בגדיי
ואני אשוב לאדמה
שתאכל אותי - שתכרסם בבשרי
וכל שישאר ממני יהיה שמי
שכמו החול - ברוח יתנדף ויעלם
ואתה, תעצום עיניך, תסתובב ותתעלם

ד.

ולך, אל כל התפילות
ישאר רק ספר אחד, וכמה בתולות קדושות

וכמו בלידתך, כך במותך האינסופי
תשאר חכם, חרש וערירי.