עידית ינובסקי / לידה אורגז-ימית |
רק משי החול לעורנו
אתה מאלף לאט את גופי.
הרשיתי לעצמי להיות ילדית
גלשנו אל מצב-רוח הים
גלים של דרור צהלו בנו
ובתנודות בין האסור והמותר
חזרתי להיות תינוקית
נכנסנו אל שקיק אהבה סגור
נע בין סוער לבטוח
ולבשתי צורה עוברית
צללנו ישר למעמקיי,
אל קרקעית הזכרון הראשוני שלי
בחיבוק בראשיתי
הייתי וולד, ברחם ענקית
כשהפחד משחק עם האושר בנדנדה
קם עולם, חדש מדי בשבילי
מרעיש את גבולות ייסורי העונג
נולדתי שוב, אשה ועידית.
(בית 4, שורה 1: מעמקיי = קמץ ב"ק")
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|