את כל השנים היפות אני חבה לך,
אתה כל כך מקסים ומוכיח זאת על הצד הטוב ביותר,
אני ממש לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך,
לא, אנחנו לא מאוהבים (לכל המעוניינים...)
וגם לא חושקים אחד בשני (והמבין יבין...)
הרגש שאנו חשים האחד לשנייה הוא שונה,
הוא אוהב אותי ואני אותו,
אבל לא בתור נאהבים,
אלא בתור... איך אני אגיד...
אנחנו מספרים הכל האחד לשנייה,
אנחנו תמיד זה לצד זה בכל דבר...
אז איך אני אגיד זאת...א...אחים!
כן, אנחנו ממש אחים!
אמנם לא חולקים את אותו הבית וגם לא את אותם ההורים,
אבל אחים זהו הרגש,
הוא תמיד היה ויהיה שם איתי ואני אהיה איתו.
הוא תמיד יתמוך בי ואני אתמוך בו.
הוא תמיד יגן עליי ואני אגן עליו.
תמיד נהיה ביחד לא משנה מה יקרה...
גם בעליות וגם בירידות של הקשר בינינו,
אבל תמיד נפתור את הבעיות והוא תמיד יגיד לי:
"מי גרם לך לבכות? אני אטפל בו! תמיד חשבתי שהוא הומו! איך הוא
יכל לעשות לך את זה?!"
ואני תמיד אסמיק ואגיד לו תודה על הכל... בעיקר על זה שגרם לי
לחייך בתקופות קשות...
אז אני אסכם במילה אחת והיא:
ת ו ד ה ! ! !
מבוסס על סיפור אמיתי.
19.7.04 |
