בסערה ובאש - דמותה קודרת,
הולכת וקרבה, על ספינת המתים מרחפת
ואני בשארית נותרתי
כוחותי מחפש, מזיע לברוח מדמותה הנוראה
מחפש את דרכי לקומת-הקרקע של התודעה
נשבע לא עוד - אך אבוי,
את נפשי רצתה,
רגלי כשלו - איזו מהומה
את נפשי בכפה הבנתי, לא יהיה מנוס
כי בידי אחזה - את טפריה נעצה!
כמו מפייסת רצתה?
עלתה ממעמקי השאול,
להטביעני רצתה?
את שפתותי ביקשה -
ואני כמכור, לשערה האצילי
בשבי הנימפה,
נשקתי כמתוך שיגרה,
נשבע, רק עוד
אך אבוי,
לשפתותיה נשקתי כמכור
כשאת טפריה נעצה בגופי,
כשיכור לא הבחנתי -
דמי ניגר ואני מנשק
נפשי כולה צעקה מולה
עורי חידודין חידודין
היד המלטפת
הריגוש המתגבר
אל מול הסוף המתגבש
למה ?
כי זה הסוף לחשה -
אם תביט, תבחין
בסערה ובאש דמותי קודרת
דמותי נוראה ומכשפת,
מחלום חדרתי
ומהמציאות אצא |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.