החיה המכונפת צרחה שוב ושוב
כמו יום הדין עצמו
ושמש קטנה ולבנה נורתה באיטיות לשולי הרקיע
מטפסת את המרחק מאופק ג'נין
אל קו זבבדה-מיסיליה
היינו שכוחי אל גבעה קטנה בשולי העולם
כשרוח הבוקר החלשה והמקפיאה הזדחלה בין העשבים
לוחשת בוקר חדש בוקר בא
זוכר את סימני השריפה שהיו משוחים על הפנים
הפקוחים והעצומים של הגברים
זוכר רגליים מתנמנמות וקפואות
בתוך נעליים כבדות מבוץ אדמדם
שעוטף הכל מאופק אל אופק | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.