כוכבים התפזרו בחלל והשאירו שובל צבעים רכים בגוונים של סגלגל
ותכלת.
מאחורי מסך עשן, באוקיאנוס שמימי, שחו עננים לבנים.
יצורון קטנטן התעורר משנתו בפעם הראשונה ולמראות אלו עיניו
זהרו בכחול עמוק, בתוכן זרמו רסיסים של שמש ואט אט השתלבו
בצורה מושלמת בגופו לצורות עננים וכחול השמים.
הוא לא יכל לדעת דבר, אך אושר גדול היה לו.
הרים את כנפיו הלבנות והחל לעוף מעל שדות, מעל הרים, בין
גבעולי הפרחים, ופעם התישב לו על פרח צהוב ומחושיו הרגישו את
טעמו המתוק של הצוף.
לא היה לו שכל ולא יכל לדעת דבר מעולם החיים.
הצוף משך אותו בדרך קסומה, כאילו היה בנוי לעזרת הפרח הצהוב,
וכך באושר רב התאהב בפרחים.
פתאום ברגע אחד הכל נעלם!
שחור התגלה בעיניו ולא היו פרחים ולא רסיסים של שמש.
גופו נלחם על החופש לחיות, התכווץ ונירפה, התעייף ונירדם.
ופעם לפני מליונים של שנים, חלם שתפס אותו ילד שובב ששיחק
בשדות
רק ילד שתפס פרפר קטנטן, ומלאך ליטף אותו בשנתו, הוא התעטף
ברסיסי שמש ונירדם.
כשהתעורר ידע שהוא כבר לא פרפר.
הוא היה ילד קטן, הוא רץ מהר בכל כוחו, רץ בין השדות, טיפס
גבוה להרים, זחל בין גבעולי פרחים, עד שהגיע לצוק, אז עצם
עיניו, הושיט ידו לשמים ושיחרר את הפרפר.
בליבו הרגיש את המלאך מהחלום צוחק.
הרגיש את כנפיו הלבנות צומחות שוב מתוכו, והמחושים החלו להשיב
לו את אהבתו לצוף, הוא עצם עניו וידע שעף, הוא לא רצה יותר
לתפוס את הפרפר, ידע שעף הפרפר שהאמין בו ויחד עם המלאך בשנית
החלו לשוט בין העננים שלושתם יחד, ולמעלה, גבוה מאוד הפכו
לשובל צבעים.
אפילו אז לא התעיפו ועפו עוד ועוד, עד שרק רסיסי שמש נישארו
מרחפים בחלל הריק שאהבת שלושתם יצרה.
|