הלכתי לחלון לראות שהיא יוצאת. היא נכנסה למכונית, הסתכלה על
הבית בדאגה, שכשתחזור הוא יהיה מבולגן בגללי, ואז סגרה את הדלת
של המכונית ונסעה לה. איזו צפויה, היא עשתה אותן תנועות עוד
כשאבא היה בחיים.
ספרתי לאחור ממאה כדי להירגע וכשהגעתי לאחד הייתי טעונה רצח.
רציתי להתנקם אבל לא ידעתי איך... עד שצץ לי רעיון שטני משהו.
היא תקבל ממני, זאת'י, כמו שלא קיבלה אף פעם. תמיד הייתי
רחמנית, אבל זהו, נגמרו המשחקים.
היא לא תדע מאיפה זה בא לה!
"חחחחחחח" צחקתי לעצמי בקול גבוה, כמו הרשעים בסרטים שעומדים
לעשות משהו רע באמת. טוב, אולי אתם חושבים שאני שרוטה, אבל מה
לעשות, כבר אמרתי, אני לא רגילה!