ערק!

- בוקר טוב גיא.
- בוקר טוב שאולי, מה שלומך?
- על הכיפאק, תרשום לי בבקשה סיגריות קאמל ובקבוק עארק.
- אין בעיה אבאל'ה, אולי תיקח גם מצית. מה איכפת לך תראה איזה
בובה.
- לא תודה גיא, אין צורך.
- טוב אבאל'ה, אז תמסור לאמא שתקפוץ לפה. הרבה זמן לא ראינו
אותה פה במכולת.
ואני חושב לעצמי: הוא "בטח נורא מתגעגע לאימי".

ערב נופל על הכרך, האנשים יוצאים מין הכוכים, האורות הקטנים
ניצתים.
בפאב האירי שהקים אהרון או, ליתר דיוק, ארון התימני, ישובים
אנשים צעירים ויפים.
זוג בנות מטופשות עושות שיחה מטופשת על כוס אייריש קרים, עם
קצת אלכוהול בבקשה ומסך עשן מיתמר מעלה מן הסיגריות הדקיקות.
מאחורי המסך יושב לו לבדו, גבר כוס וויסקי בידו האחת וסיגריית
נובלס מקומטת בשניה. אמנם חמסין אימים בחוץ וכל הבריות לחות
דביקות, מטונפות ומסריחות אך ידידנו לובש מעיל בלשים עשוי עור
ומיגבעת, מזכיר משהו את הדמויות מספרי הבלשים של שנות הארבעים.
אין צורך לציין, הוא איננו מגולח אך שיכור.

לילה ברמאללה, אין נפש חיה בחוץ, שקט. גם אם ירצו לצאת סביר
להניח שיירו בהם או יעצרו אותם. אבל באופן כללי ערבים לא
מסתובבים בלילה.
סעיד רוח סערה שנתו נודדת, עצבני מסתובב בחלל הבית מפינה לפינה
ולפתע ניגש אל השידה. הוא כבר הפסיק לעשן לפני שנתיים. שלף
הקופסא מן המגירה. את המצית לא עלה בידו למצוא.

איזה אומללות. נתבקשתי לכתוב על חפץ כל שהוא המצוי בביתי אך
אינני מצליח למצוא אחד הראוי לכתיבה. אובד עצות יצאתי אל
המרפסת, שם הדלקתי גמל בעזרת מצית שנטלתי לעצמי מאחד הבתים
בראמללה במהלך מיבצע "חומת מגן". נו באמת, יא חבורה של יפי
נפש, בסך הכול מצית. ניתקעתי בלי אש; מה היה עלי לעשות? הייתי
חייב לשרוד. נשבע לכם, חוץ מהמצית לא גזלתי דבר. טוב נו גם
גזלתי סיגריה אבל חוץ מזה שום דבר, באמת.
עזבו! נחזור לענייניו, בסיגריה שלאחר מיכן המצית כבר לא פעלה,
השלכתי המצית מן החלון בעצבים.
"ערבים מחורבנים, אפילו מצית לא יודעים להכין".

אחת אחר חצות, הפאב נדלדל מן הבריות ורק ידידנו נשאר שם. שיכור
מתנדנד ומסריח קם ממקום מושבו וניגש אל הבר. שלף מיספר שטרות
והטיח אותם על הדלפק וללא שהות יצא את הפאב אל הרחוב.
מהלך הנה והנה שט על פני המדרכות, לפתע ידידנו קפא במקום למשמע
חפץ מתכתי נחבט בריצפה.
או איזה יופי מילמל לעצמו בדיוק התכוונתי לעשן. הרים מן הריצפה
מצית והצית נובלס. המשיך דרכו שיכור מאושר ומעשן...

שתיים אחר חצות, לבסוף סעיד נאלץ להסתפק בגפרורים, יצאה אל
הגזוזטרה עישן ונירגע, או שלא.
עם מעיכת הבדל לכדי שיכבה, החל לספור פצצות תאורה. כל ילד
ברמאללה מכיר, זה הטריק המוכר ביותר אם רצונך להירדם בקלות.

שלוש לפנות בוקר, מתוסכל טרוט עיניים ומיוסר אני עדיין על
המחשב, חושב מה לכתוב?
אה מצאתי!! אני אכתוב על הערק שרכשתי הבוקר במכולת. ובכן ערק.
"אני אוהב עארק אווווו כמה שאני אוהב עארק!!!!"