"למה אתה לא מסכים לזיין אותי כבר?", שאלה בקול נעלב.
ליטפתי את ראשה, היא הצמידה את גופה הערום אל שלי ודמתה לרגע
לגור נמרים מכורבל.
"תראי", אמרתי, "רגע. איך אני אסביר לך את זה? שמעת פעם על
גנים?"
היא הצטנפה ככדור ומשכה אליה את השמיכה. "זה משהו שקשור
לתינוקים?"
"כן", אמרתי, "הגנים קובעים את התכונות של התינוק. יש גנים שהם
חזקים, שולטים, ויש גנים חלשים, רדומים".
היא קטעה אותי. "גנים ישנוניים", אמרה.
"והישנונימים האלה", המשכתי, "בגלל שהם חלשים הם חייבים להתחבר
ביחד. זאת אומרת שחייבים שגם לאמא וגם לאבא יהיו את אותם הגנים
הישנוניים העייפים האלה בשביל שהם ישפיעו על התינוקי".
נראה היה שהיא משתעממת מהניאום שלי, ניסיתי טכניקה שונה:
"נגיד אצלי למשל, יש לי עיניים כחולות - זה אומר שהגן של
עיניים כחולות הוא עירני אצלי, ואין לי זנב... אין לי זנב,
נכון?"
הפנתי אליה את ישבני החשוף וזכיתי לסטירה בפלח הימני ולצחוק
מתגלגל.
"זה אומר שאם יש לי גן של זנב, הוא ישנוני... הבנת?"
"לחתולי יש זנב", אמרה.
איך לעזאזל אסביר לילדונת הזאת על גנים דומיננטים ורצסיביים?
"נגיד שאנחנו מטיילים ביער", החלטתי לתת לה דוגמא מעולם החי,
בתוספת תיאורים חמודים כדי לשמור על הריכוז שלה.
"ביער הירוק!", קראה.
"כן", אמרתי, "והנה מי מקפץ פה? זה נבי ארנבי".
"איזה חמודי", אמרה.
"נכון!", (זהו היא בעניין, עכשיו נכניס קצת גנים), "הוא חמודי
ויש לו אוזניים ארוכות ארוכות".
"כן!", זרחה, "אוזניים ארוכות ומצחיקות". היא חיבקה אותי לפתע,
מחצה את ניצני שדייה אל חזי.
"את יודעת למה יש לו אוזניים ארוכות? זה בגלל שלאבא ארנבון
ולאמא ארנבונת היו גנים חזקים של אוזניים ארוכות אז עכשיו גם
לנבי ארנבי התינוק שלהם יש אוזניים ארוכות".
היא חייכה מאוזן לאוזן. "וגם ככה הוא יכול לשמוע הכי טוב
בעולם!"
"כן..."
"ויש לנבי ארנבי שיניים בולטות כי הוא אוהב לאכול גזר, נכון?"
"כן...", אמרתי, "שיניים".
"ויש לו רגלים קפצניות שאיתם הוא מקפצץ לו ביער הירוק!"
"מתוקה שלי", קטעתי אותה, "אני חושב שהבולבול שלי נהייה קצת
עצוב והוא רוצה עוד נשיקה".
"אוף", אמרה, "עוד פעם נשיקה? כל הזמן רק נשיקות וליקוקים...
למה אתה לא מסכים לזיין אותי כבר?"