הוא עמד על הבמה. גבוה, רזה. גלימה שחורה ומגבעת לראשו. הנערה
שלצידו לבשה מעט אך נוצץ, והוא עמד לנסר אותה. הקהל הביט
בדממה, מלבד ילד שמנמן וממושקף כבן 10, אשר הסביר לשכנו בכיסא
ליד מדוע כל המופע מזויף: "יש בקופסא עוד אשה", אמר בקול לא
חלש, ככל הנראה ניסה להרשים אנשים נוספים בידיעותיו מלבד את
אותו נער מסכן שרצה בסך הכל לצפות במופע קסמים ללא פרשנויות,
"היא תוציא את הרגלים מהצד השני ותקפל את הגוף". גדעון המדהים
שמע את הילד, אך התעלם והמשיך בהופעה. כעת הוביל את עלמת החן
אל הקופסא המלבנית וסייע לה לשכב בתוכה. "עכשיו היא עושה כאילו
היא שוכבת", אמר הילד בבטחון, "אבל בעצם היא מקופלת בחצי
הקופסא שלה והשניה עם הרגלים בחצי השני". גדעון המדהים דפק
בחוזקה שני לוחות מתכת דקים זה בזה, מכוון את כל זעמו אל עבר
הילד המעצבן במסווה של הצגת ה'מפרידונים' לקהל. הוא החדיר אותם
אל התיבה במרכזה, ואז שלף מסור גדול. מוזיקה דרמטית נשמעה
ברקע, הקוסם החל לנסר את הקופסא לשני חלקים. "עכשיו זה סתם",
אמר הילד השמנמן, "כל מני גימיקים שלו, זה משתנה מקוסם לקוסם,
אבל החלק עם שתי הבחורות הוא תמיד אותו דבר אצל כולם". גדעון
המדהים סיים לנסר את התיבה, הוא הניח את המסור והפריד בין שני
החלקים. מחלק אחד בלטו ראשה וידיה של הסייענית, ומהחלק השני -
מרחק חמישה מטרים מהראשון - התנפנפו רגליה השובבות. הוא סובב
כל אחד מהחלקים כדי לאפשר לקהל מבט מכל כיוון, ואז הצמיד אותם
יחד, הסיר את לוחות המתכת והופ- הגברת קמה מתוך התיבה בריאה
ושלמה. "עכשיו השניה עדיין בפנים", הסביר הילדון, "היא החזירה
את הרגלים". גדעון המדהים שלף שרביט מוזהב, החל לסנן מילים לא
מזוהות, והילד הנודניק החל לרחף באויר. הפעם הוא סתם את הפה.
הוא עלה לגובה של כשני מטרים, ונמשך אל הבמה. כאשר ריחף מעל
התיבה נותק הכוח אשר אחז בו, והוא התרסק לתוכה. גדעון המדהים
הרים את מסורו, הקהל עצר את נשימתו. בתנועות איטיות ניסר גדעון
את התיבה במרכזה, הילד צרח מלוא גרונו, ליטרים של דם השפריצו
לכל עבר, הקהל נעמד על רגליו ופרץ בתשואות רמות.