ולקח תרמילו על גב למדבר
הולך על שברי אבנים וסלע מחודדים
תחת שמי חלודה נמוכים כבויים,
מתו שמש ירח כוכבים שמים ים צומח -
רק ישימון צחיח מאופק לאופק חרוץ גיאיות ומצוקים,
וצימאון שורט נפשו בציפורניו אכזריות
מחפשת בטירוף בתוך נקיקים, חופרת
תחת סלעים למצוא ולו טיפת מים
חרבה;
חיות שוחרות בדממה חשוכה,
המרחבים טעונים מוות
לא יודע לאן מוליכות אותו רגליו
נוטפת נפשו טיפות מלובנות על מדרונותיה
נלחם בכל כוחותיו לא להדרדר לתוך תהום אפילה.
רק כוכב כיסופיו מהבהב לו
נגלה ונסתר
ולבו בוער כסנה שלא אוכל
מחפש רמז לנוה מים חיים
ותמר
ושם, אובד בואדיות נטולות שם
המוות מתפתל בסלעים, מרשרש
מלחשש בפניו...
... והנה, הופיע לפתע אדם
מבטו אור לבן צח, מחייך אליו
ומסך האפילה נפתח למולו בדממה דקה...
ויראה הר נשגב נישא לשמים
פסגתו זוהרת בשמשות בוערות מבעד האפילה
ושביל זהוב מואר ממשיך נפתל בין שרשראות ההרים
לעברו...
(נעלם אותו אדם)
לבדו עומד מביט מול המופלא, נורא הוד
האויר דמם,
לבו נעלם במראה
נעלם כולו...
והמסך יורד נכבה עליו לאט-אט
חזרה לתוך החשיכה,
ויקח תרמילו על גבו ממשיך מסעו באותו כיוון
מחפש לגלות את אותו שביל מבעד מסך המרחבים החשוך,
מבעד מסך הזמן
השותק
וברבות הימים,
פצוע, חבול מיובש רעב, בקועה נפשו לשברים
נהמותיו אובדות במצוקים בואדיות בחולות זהובים
תפילתיו כורעת למול שמים חלודים כבויים
לשברם,
להבקיעם
ושברירי אור החלו מבצבצים אישם באופל
לקראת שחר חדש
שהחל להאיר לו
מעבר להרים
הערה: חלקים 2 ו- 3 מהווים המשך ליצירתי "בלהט חרב מתהפכת"
