לי רוג'ר עמרי / שביל של סוף |
כל יום הדמעות יורדות לי ללא מאמץ
מקווה בכל נשמתי שהיום יהייה שונה
יהיה יום חדש
אך כל יום את אותה האכזבה
את אותה התהייה של מתי כל זה ישתנה
כל חלק בגופי אובד עצות
כל נשימה שיוצאת מפי
מלאה בצרור קללות
ועיניי, מכוסות דמעות.
אלוהים שייפסק כבר
איני יכולה עוד לראות.
אז הנה אני בוכה עכשיו
נכנעת לטירוף
מישהו אמר לי פעם
שבכדי להרגיש את האושר
צריך לחוש קודם בעצבות.
נטולת כל ברירה נאלצת לשתוק
נאבקת מבפנים עם הקולות
זועקת לעזרה בדממה מוחלטת
מרגישה איך שפיותי חומקת ממני אט אט . . .
זהו - הפסקתי להלחם -
משחררת את גופי לכאב
נהימות הסבל של ליבי
הפסיקו מלהישמע
מתה בין החיים
מהלכת לבדי בשביל של סוף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|