אחד מהראשונים שנכתבו, לפני 8 שנים.


נכנסתי לחדר ריק מאדם
בוהה באויר ומרגישה את הדם
מעיפה מבט מסביב על הדברים
שמסתכמים בפינות ריקות וקירות לבנים
הכל לבן, חלק, נקי, טהור
אני הוא הלכלוך היחידי שגלוי לאור
חושבת מה היה מה יש ומה יהיה לי
ומגיעה למסקנה שכלום לא נשאר לי

מה שהיה לי בעבר
זה מה שאין לי בהווה
ומה שלא יהיה לי בעתיד
ומה שנותר לי מפעם
נשאר חולה
והקירות החלקים עדיין לבנים
בוהים הי חזרה במבט תמים

נכנסת לתוכי
לתוך הריקונות שבי
ונוגעת בעצמי בצורה שונה
מתוך הרגשה שמעלה לי בחילה
הכל כואב לי וצורב
הכל חולה בי ולא אוהב

והקירות, עדיין לבנים
בוהים בי חזרה במבט תמים.