(מוקדש לאתגר קרת ולממשלה הזמנית הרוסית)
החברה שלי שוכבת עכשיו בחדר השינה. ואני יושב במטבח ומעשן. אני
בלי גופיה, רק בתחתוני בוקסר ויש לי את הזקן והשפם שיש לי כבר
כמה זמן. הערב הוא לח וכבד כמו תמיד בקיץ פה בתל אביב. דירה
שכורה... טוב. מספיק עם התיאורים הגרפיים המעיקים האלה. היא
נכנסת עכשיו.
אתה רוצה עוד פעם? היא אומרת. יש לה גופיה ותחתונים. הכל
בלבן. ושיער בלונדיני מחומצן. קשור באיזו גומיה. רוסיה. מה
לעשות.
לא. אולי אחר כך.
אני לוקח עוד שאיפה מהסיגריה. קאמל לייט או משהו כזה. למה צריך
כל הזמן לדייק עם הקשקושים האלה?
היא באה ומלטפת לי את הראש. כל כך נעים. זה גם קורה. ואני נותן
לה נשיקה.
אני מתה מחום. מה עם המזגן?
מקולקל.
אתה מסריח מהסיגריות האלה. בוז'ה מוי. היא עושה פרצוף נגעל
ומתרחקת.
מה אני אעשה?
תפסיק לעשן. תתחשב.
קשה לי.
כמו איזה ילד קטן. בחיי. היא הולכת למקרר ואני מסתכל לה על
הגב. תתקן את המזגן. אני מתה.
טוב. תגידי, מה נעשה מחר?
אני יודעת מה נעשה? אני צריכה ללכת לעבוד בצהרון. ואתה צריך
לכתוב משהו לקשקוש הזה שלך.
את מתכוונת העיתון.
עיתון. חוי. יושבים ומדברים רק בעד הערבים ונגד ישראל. אתם
יותר גרועים מאנטישמים.
אז למה את איתי פה?
היא הוציאה דיאט קולה מהמקרר וסגרה את הדלת. פתחה את הבקבוק,
שתתה קצת והסתובבה אלי.
כי חוץ מהדעות הנוראיות שלך אתה בסדר. וזה נחמד להזדיין
איתך.
באמת?
היא הנהנה. ואז שפכה עלי קצת מהדיאט קולה.
למה?
כי אתה דביל. שמאלני ודביל וחמוד. תפסיק כבר לעשן! צחקה.
הנה הפסקתי. תספרי לי משהו.
מה?
על קרנסקי.
המבט שלה הפך ממשועשע למופתע.
מאיפה הבאת את זה?
זה מההסטוריה של הארץ שלך
אני לא אוהבת הסטוריה. את מי זה מעניין?
אותי
היא לקחה לגימה מהבקבוק.
מה יש בטלויזיה?
לא זוכרת אותו?
היא לקחה עוד לגימה מהבקבוק ואז הסתכלה עליי במבט עייף.
מי?
קרנסקי
מה נזכרת בו?
סתם.
אמא שלי יותר מכירה את השטויות האלה. תשאל אותה. היא הלכה
לסלון. הלכתי אחריה. היא התיישבה על הספה. התיישבתי לידה. לקחה
את השלט והתחילה לחפש משהו לראות.
מה נעשה עם החתונה?
שום דבר. אי אפשר ברבנות. שכחת?
אז ניסע.
אין לנו כסף.
אני אקח מההורים שלי.
כל החיים תקח מהם? מספיק. ניסע אחרי שנחסוך.
למה שפכת עלי את הדיאט קולה?
כי בא לי.
אני מלטף לה את השיער. הוא רך ונעים. ריח קונדישינר. ואז אני
מלטף לה את הכתף. והשדיים. אין כמו ללטף לה את השדיים. ככה
זה.
את אוהבת אותי?
לא.
למה לא?
מה זה בכלל אוהבת. אני מסוגלת לסבול את הנוכחות שלך.
לא מספיק?
נו. אל תהיי צינית.
אני לא.
היא מסתכלת עלי בעיניים הכחולות היפות שלה.
למה שפכת עליי את הדיאט קולה?
שפכתי עליך בגלל שאני אוהבת להתעלל בך.
נו, די! בסוף אני אפגע!
תפגע.
מה עם ילדים?
מה איתם? יש לי הרבה בעבודה.
את רוצה שיהיו לנו?
כן. אבל לא עכשיו.
היא מסתכלת עכשיו על איזו טלנובלה. והיא בכלל לא הטיפוס השטחי.
עם הרגליים היא מזיזה את המאפרה שעל השולחן.
למה את לא מדברת איתי?
הנה אני מדברת איתך.
לכי להזדיין.
טוב, סליחה. על מה אתה רוצה לדבר?
עזבי. די.
נו, אני מוכנה. די. לא לכעוס עלי. על מה אתה רוצה לדבר? על
קרנסקי?
אני לא עונה.
אני יודעת עליו רק מסבתא שלי. אני חושבת שהיא אמרה שהוא ברח
לאמריקה אחרי שהבולשביקים השתלטו.
כן? מה לא מלמדים עליו?
הוא לא היה כזה משמעותי. סתם היה כמה חודשים ראש ממשלה אחרי
שהעיפו את צאר ניקולאי בזמן מלחמת העולם הראשונה. ואחריו בא
לנין.
ונהיה יותר טוב?
אני יודעת. הוא הפסיק את המלחמה. רצה לעשות קומוניזם. אבל
התחיל עם הצ'קה.
הא?
זה כמו ק.ג.ב. והתחילו גם הגולגים. מחנות עבודה, אתה יודע.
כן.
מאיפה אתה יודע?
אני גם מתעניין בהסטוריה, חוץ מלכתוב בעד הערבים.
היא צחקה. אני כל כך אוהב את הצחוק שלה. מתוק כזה. מזכיר לי
איזה משהו נעים. רחוק.
אני לא אוהבת לדבר על זה.
אני כן.
ואני לא אוהבת מילים. זה כל מה שאתה והחברים שלך עושים.
מילים. אתם כל הזמן רוצים לדבר ולכתוב. אפילו לא אוהבים באמת
את הערבים. רק אוהבים להתעסק עם זה. מנותקים. אבל זה יפה
לפעמים. למילים שאתה כותב יש יופי.
תגידי לי משהו אוהב.
היא אמרה משהו ברוסית.
מה?
אמרתי לך משהו אוהב. היא ליטפה לי את המצח.
אבל אני לא מבין.
אני לא יכולה לתרגם. אבל זה היה משהו עם הרים וים.
ואז התנשקנו צרפתית. אתם יודעים, עם הלשון בתוך הפה. ודחפתי את
הידיים מתחת לגופיה שלה. מה נשאר בחיים האלה לעשות, חוץ מלמות
מחום, לדבר על קרנסקי, לשחק בשדיים של החברה שלך,להתנשק
צרפתית, להזדיין, לעשן ולשתות דיאט קולה?
אה, כן.
הנה, יש משהו על קרנסקי בערוץ ההסטוריה. את רוצה לראות?
בלילה, כשהיינו אחרי, התעוררתי. בגלל החום. איזה בן אדם ניצב
מולי. הוא ניגש אליי, חייך ולחץ לי את היד. ואז הוא התחיל לדבר
אבל לא הבנתי מילה. זה היה ברוסית. מאיפה שאני אדע רוסית?
אפילו שאני איתה, אני לא יודע הרבה. אז היא תרגמה. זאת אומרת,
אחרי שהערתי אותה והיא קיללה אותי נורא חזק.
הוא אומר: אף אחד לא זוכר אותי. בקושי כמה היסטוריונים שמשעמם
להם. כולם כבר חושבים שאחרי הצאר ישר היה לנין. לא. היו כמה
חודשים של הממשלה של לבוב ואח"כ שלי. הייתי 4 חודשים ראש
הממשלה. הייתי אפילו ממפלגה סוציאליסטית. בסוף הבולשביקים כבשו
את ארמון החורף שבו ישבה הממשלה שלי. ולמי אכפת מזה? מזל שיש
ערוץ ההסטוריה ואנשים כמוך.
כאן היא הפסיקה את התרגום והעיפה לי את היד מהשדיים שלה וסיננה
שזה מישהו שבא אליי ולא יפה שאני ממזמז אותה לידו.
תשאלי אותו למה הוא בא?
הוא אומר: למה? קודם כל כי דיברתם עליי וחוץ מזה כי גם רציתי
לומר שהסבתא של החברה שלך הייתה מדברת בדיוק כמוה. שופכת עליי
בורשט ואומרת שאני הולך לסוציאליזם רק כי אני לא אוהב את אמא
רוסיה.
אז מה אתה אומר לי? שהחיים זה מעגל?
הוא אמר משהו ברוסית והלך. שאלתי את טניה מה הוא אמר בסוף אבל
היא אמרה שזה החלום שלי ושאני אתן לה לישון בשקט. אבל מה הוא
אמר? שאלתי. היא הסתכלה עליי ופתאום הייתה לה דמעה. ואז היא
אמרה: הוא אמר אל תבזבזו את הזמן. אל תחכו שיכבשו לכם את
ארמון החורף. אתם מתנהגים כמו טמבלים אבל מתאים לכם ביחד.
שתקתי. היא ליטפה לי את הפנים ואמרה אני אוהבת אותך אבל אני
פוחדת נורא. זה בסדר, אמרתי. גם אני. היא נישקה אותי והלכנו
לישון.
זכה להמלצת המערכת |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.