השמש שוקעת עכשיו
מותירה אחריה חוטים של זהב
מזדרז לו האופק ובזרועות פתוחות
ובאצבעות רכות בין הרים וגבעות
יושב לו ובזריזות ידיים
מעיל תופר אחת ושתיים
מושיט יד לחוטי הזהב, מעבר לים
מושיט יד לעבר ענן שכמו נמוג ונעלם
את החוטים לוקח ותופר
הופס והנה שרוול ועוד אחד
את הגב... את הצוואר קצת מקדימה
ומה עכשיו?
לוקח הוא חמישה כוכבים
בוהקים קטנים ורכים
ובזהירות רבה בקצות האצבעות
הופך אותם לכפתורים.
את הענן הרך תופר הוא מבפנים
שישמור על חום בלילות הקרים
כך עובר לו החודש
וכשהירח עולה לו וקר
לבד עומד לו בליל
בכל סוף של חודש
מוצא הוא על ברק שנשבר
מעיל ממלאכת החיל.