|
השמש שוקעת עכשיו
מותירה אחריה חוטים של זהב
מזדרז לו האופק ובזרועות פתוחות
ובאצבעות רכות בין הרים וגבעות
יושב לו ובזריזות ידיים
מעיל תופר אחת ושתיים
מושיט יד לחוטי הזהב, מעבר לים
מושיט יד לעבר ענן שכמו נמוג ונעלם
את החוטים לוקח ותופר
הופס והנה שרוול ועוד אחד
את הגב... את הצוואר קצת מקדימה
ומה עכשיו?
לוקח הוא חמישה כוכבים
בוהקים קטנים ורכים
ובזהירות רבה בקצות האצבעות
הופך אותם לכפתורים.
את הענן הרך תופר הוא מבפנים
שישמור על חום בלילות הקרים
כך עובר לו החודש
וכשהירח עולה לו וקר
לבד עומד לו בליל
בכל סוף של חודש
מוצא הוא על ברק שנשבר
מעיל ממלאכת החיל. |
|
|
זה סלוגן. אין
לו הרבה טעם
בחיים. הוא על
סף התאבדות. אבל
מחקר קבע
שסלוגנים לא
מתאבדים. הם רק
מתחלפים. כמעט
כמו פראיירים.
רק אחרת.
התמר שאבדה
בנסתרות
הפילוסופיה
העצמית שלה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.