אני יושבת פה
יש הרבה אנשים מסביבי
אבל אני עדין לבד
אני רוצה לבכות
לתת לדמעות לרדת
אבל לא אני לא בוכה
עדין לא, הדמעות עוד
לא יורדות הן רוצות להישאר
עמוק בתוך העין
להישאר שם רק עוד קצת
עוד מעט הן יפרצו אני בטוחה..

אני קוראת לך בשמך
אבל אתה לא עונה
אני זועקת וצועקת
אבל אף אחד לא שומע
אני לבד תמיד לבד
רק אני והצל שלי

זהו עכשיו אני בוכה
זהו עכשיו הדמעות יורדות
הן פרצו, הן זוגות
אני לא יודעת לאן
הן בורחות מהעין, לאן?!
אני לא רוצה לבכות
אבל אני בכל זאת בוכה
הדמעות זולגות בלי שאני בכלל רוצה
למה?!, תגידו לי למה?!
אני כמו קיר שלא רואים אותו
אני שקופה
כמו אפר שדורכים עליו כאילו הוא
כלום, כאילו הוא לא שם או לא קיים
איך זה שבמראה אני קיימת אבל
כשאני יוצאת מהחדר
אני שקופה אוויר כלום

אני קוראת לך בשמך
אבל אתה לא עונה
אני זועקת וצועקת
אבל אף אחד לא שומע
אני לבד תמיד לבד
רק אני והצל שלי

כניראה שאני שקופה
כי אם לא
מה הסיבה?!