יושבים, אנו, ליד צלילי טובה מרחפת.
בוהים במוכשרים העומדים על הבמה ונותנים את כל כוחם.
האליל, המבוגר, מושיט לעברנו יד.
כילד המצפה למחמאה.
מסביבנו ישנה אישה הבוכה מכל התרגשות.
בעלת עיניים גדולות הגולשות בנהר גועש.
הכינור הצטרף.
כל אחד רוצה להוכיח, להראות.
בשיתוף פעולה מעורר, מנגנים.
משאירים, אותנו, מסתכלים מטה.
מורידים את הראש.
רוח העוברת אינה מצליחה להזיז דבר.
נשאר במקומו, כאילו לא היה.
ניסיון נואש להתקרב.
כדבורה הנזונה מהדבש ולא מסתפקת באחר.
גיטרה, כבר לא אותו דבר.

נגמר.
המחר איבד את חשיבותו.