בפגישה הראשונה שלנו, שאלת אותי אם אני מחפשת להתחתן.
עניתי שלא. "אני מחפשת אהבה, לא בעל".
התשובה פחות או יותר סיפקה אותך.
שבוע אח"כ ישבנו ביום שישי בצוהריים ואכלנו בראנץ'.
ואז פלטתי מבלי יותר מידי לחשוב: "נחמד לי אתך".
פניך קפאו לרגע. הכרזת ברשמיות יתר שגם לך נחמד. ואם לי נחמד
ולך נחמד אז כדאי להשאיר את זה ברמה הזו. ברמה של סימפוט הדדי,
ולא לסבך את הכימיה בינינו עם רגשות כי אז הכל עלול להתקלקל.
וביקשת ממני לא להתאהב בך.
הנהנתי בראשי. מה עוד נותר לעשות?

מאותו רגע התמקמה לי אבן בבטן. בדיוק מתחת לסרעפת.
לא לאהוב אותך? זה רק עניין של זמן. זה בלתי נמנע כמעט.
אם הייתי מקבלת שקל על כל בחור שביקש ממני לא לאהוב אותו, היו
לי כבר 5 מטבעות. אומנם זה לא הרבה כסף אך זה הרבה במערכות
יחסים.
לא לאהוב אותך? תבקש ממני באותה הזדמנות גם להפסיק לנשום.
רציתי לדבר אתך על זה, כי האבן רק נעשתה כבדה מיום ליום
והפריעה כבר ללב.
הבטתי בך שרוע על המיטה לאחר ששכבנו.
גופך הגברי מהווה ניגודיות לפניך הילדותיות למרות הזיפים
הכהים.
אני אוהבת לשכב אתך. להרגיש שאתה שלי ואני שלך גם אם זו
אשליה.
לקחתי נשימה עמוקה וניסיתי לנסח משפטים בראש אך הכל נשמע לי
כמלל תלותי.
חיכית למלותיי.
לבסוף, החלטתי לא לדבר מהלב, ולא מהראש אלא לדבר מהאבן שיושבת
לי בבטן כבר כמה ימים.
"אני לא מנסה להכניס אותך מתחת לחופה איתי, אבל אני כן מחפשת
אהבה. כבר 10 שנים אני מחפשת. לא מצליחה למצוא. בינתיים פגשתי
רק תחליפים. לא תמיד זולים, אבל תמיד תחליפים.
אתך החיפוש יהיה עקר. אתה מתריע בפניי לא לאהוב אותך, אז מה
אני עושה כאן בכלל? מבזבזת זמן? מבזבזת רגשות?"
המשכת להסתכל עליי, ומבטך הפך למשועשע.
"את לא מסתכלת על הדברים נכון", הפטרת וקמת מהמיטה. הסתובבת
לאחור כדי לצפות בי בזמן שגופי מכווץ בישיבה ולופת את הכרית.
"בואי, תעזרי לי להתגלח, סמני לי את פיאות הלחיים".
ואני באדיקות ראויה לשמה סימנתי בחרדת קודש את הקווים
הסימטריים.
הבטתי בך מתגלח ואתה דיברת.
"את האהבה המציאה חב' קוקה קולה כדי למכור בתחילת דרכה".
"איך קוקה קולה?" תהיתי. על האהבה מסופר הרבה לפני. מה עם
שייקספיר? מה עם..."
"זה עניין אחר לגמרי", זמזמת מתוך מכשיר הגילוח שלך. "תשימי לב
שהדרך היחידה לקיים אהבה היא שעל אחד מהמשתתפים בה להיהרג. כדי
שאהבה תמשיך לחיות מישהו צריך למות. האהבה היא טרגית. היא לא
טובה. מבינה את האבסורד סביטלנה?"
סביטלנה זה שם החיבה שהענקת לי.
אני מחבבת אותו לשמוע אותך אומר את הכינוי אך מידי פעם אני
מייחלת שתקרא בשמי.
התיישבתי על האמבטיה.
"אין אהבה?" ניסיתי לקלוט את המסר."אני רודפת אחרי הזנב של
עצמי שנים? אין אהבה? זה הנושא הכי נדוש בהיסטוריה! כמה
סיפורים? כמה שירים? כמה סרטים? כמה אנשים התאבדו על המזבח
הזה?"
"מה שנדוש, סבטלנה, ומה שמוכר ומה שמעניין זה סקס. לא אהבה.
תשימי לב כמה פרסומות מוכרות אהבה לעומת כמה מוכרות חזה
זקור."

לא היו לי תשובות.
ממתי יש לי? אני אחת שתמיד מוצפת בשאלות.
"אז למעשה כשנפרדתי מאנשים שהייתי איתם בקשר לאחר שהבנתי שאני
לא אוהבת , זה היה לחינם? הרי ברור שלא יכולתי לאהוב אותם כי
אין כזה דבר."
"את צריכה להיות עם אדם כל עוד טוב לכם ביחד, ברגע שמיציתם, או
כבר לא נחמד לך איתו, זה הזמן להשאיר את הכל מאחור. לקום
וללכת. אסור להישאר במקום שלא טוב לך בו. זה עוול לעצמך."
התרוממתי משפת האמבטיה, ניגשתי אליך מאחור, צופה במראה ורואה
אותך ואותי מציצה מאחורי כתפיך.
אתה כ"כ גדול. מסתיר את כולי.
נישקתי את כתפייך המיוזעות.
האבן שהיית לי בבטן, הפכה לסלע.