האם חשבתם פעם "למה לעזאזל תמיד הטובים מנצחים?". אני בטוח
שחשבתם על זה. בכל הסרטים והסדרות והקומיקסים תמיד הטובים
מצליחים לנצח בדקה ה- 90 את הרע, שרוצה להשתלט על העולם ולשעבד
את המין האנושי! והכי מעצבן, זה שהרע מאפשר לו... תמיד הרע,
שמנסה להשתלט על העולם ולשעבד את כל המין האנושי, מתחיל לספר
לו על התוכנית השטנית שלו כדי להשתלט על העולם ולשעבד את כל
המין האנושי (טוב, חלאס) ותמיד, ואני אומר תמיד, הטוב מצליח
בזמן הזה לברוח ולהרוס את המכשיר, שהרע בנה במטרה להשתלט על
עולם ו... טוב, הבנו את הנקודה.

כבר כשהייתי קטן, תמיד הייתי בעד הרעים. נורא התעצבנתי, שפרק
אחרי פרק הם הפסידו. אם זה לצבי הנינג'ה או לכוח המחץ או
לפאואר-ריינג'רס.
תמיד הרע מובס בסוף, אבל לא לפני שהוא מוציא משפט כמו "אני עוד
אחזור ואשתלט על העולם עם תוכנית עוד יותר טובה".
תמיד חלמתי, כשאני אהיה גדול, לעשות סרט, שבו דווקא הרע מנצח
בסוף והגיבור מת וכל כדור הארץ משתעבד לרשע הגדול! תמיד חלמתי
להיות הרשע. אני הרשע. אני זה, שרוצה להשתלט על העולם! זה לא
כל כך קשה, ולכן בכל הזמן הפנוי שלי התחלתי לפתח תוכנית,
וכמובן כמו בכל הסרטים קראתי לה בשם גרנדיוזי כזה - תוכנית "M"
(כמה מקורי).

נתחיל בזה שאני חי בישראל, נו, ארץ קטנה עם הרבה אבטלה והרבה
אנשים שמנים, שיושבים ומנסים לנהל אותה. אז דבר ראשון חייבים
לעבור לדיקטטורה, כי דמוקרטיה זה דבר חלש. הסתכלתי וראיתי שיש
לי הרבה סיכויים להצליח. דבר ראשון: אני פשוט אעשה מהפכה
דיקטטורית.
דבר שני: אני רזה, יש לי יתרון.
אז איך אני עושה מהפכה דיקטטורית? כמובן, מה שכל שמן עושה -
נותן הבטחות לכל שכבות האוכלוסייה. לעניים אני אתן לחם,
לעשירים אני אתן קוויאר! כמובן, שצריכים כריזמטיות,
דומיננטיות, קסם אישי והרבה ביטחון עצמי. למזלי, יש לי הכל.
אני כבר רואה עצמי עומד בראש צבא עצום, מניף את הדגל שלי (יותר
מגניב עם צלב קרס) והמונים צועקים "הייל יונתן!"
בהתחלה ישראל, אחר כך העולם! האדרנלין כבר מציף את גופי ואני
כבר מתחיל לדמיין את הכוח והעוצמה שיהיו לי. אני אהיה הרשע הכי
רשע שיש, ואף טוב לא יוכל לעצור אותי (צחוק רשע, מואהה
אמוההה).
מחר אני כבר אתחיל! מחר אני אשתלט על השלטון, מחר...מחררר...

אוף. לא, זה לא חלום. אני סתם שיכור. סתם ילד בן 16, שוכב
בכיכר החתולות בירושלים ומדבר לעצמו על שליטה מוחלטת. לידי
מונח בקבוק וודקה כמעט ריק והרבה אנשים צוהלים לידי.

טוב, אולי לא, אני לא אשתלט מחר. אולי זה יהיה מחרתיים.
בטוח זה יהיה שבוע הבא, כי אז אני אצא לשתות שוב.
וודקה.