[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ניקול דהן
/
לאחד והיחיד

לא מבין מה עשית, לא מבין למה גרמת, אתה פגעת, אתה הרסת, מנסה
להסתיר, מנסה לא להראות, אך איני יכולה.
אמרת שאתה אוהב אותי - המילים האלה מהפה שלך נשמעו לי כמו
נצח.
חשבתי שזהו חלום שהתגשם, האהבה, הרגשות.
אבל טעיתי, גיליתי שזה היה רק דמיון.
הרגשתי כמו בסיוט שלא נגמר - אבל רק כך הבנתי שזה הסוף!
אומרים שלכל סוף יש התחלה חדשה, התחלה של משהו אחר, טוב יותר.
אך אלו רק מילים ואני לא מצליחה להתגבר.
פעם הייתי מאושרת, עשית אותי לבנאדם הכי שמח בעולם, הייתי קמה
בבוקר עם חיוך על הפנים, כי ידעתי שאתה איתי, לעולמים, עד שזה
נגמר!

מרגישה כאילו חלק ממני חסר והחלק הזה לא יימצא לעולם, כי לקחת
אותו איתך.
אולי זה לא היה הדבר המושלם שחשבתי שזה, אמרת " זו לא את, זה
אני".
-אז למה?
-למה דווקא אני?

מנסה להמשיך הלאה עם כאב גדול בלב, אבל זהו זה, הסתיים.

קרוב, רחוק, תמיד תישאר בלבי...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני חושב שהגיע
הזמן לצאת
מהארון.

יעקב פופק משחק
מחבואים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/8/04 17:11
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ניקול דהן

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה