הוגו בוס מזכיר לי חדר בניחוח ביתי אוריינטלי
בלונדון של אוקטובר 2003
שתי נשים עשו לי
את העבודה ברמת-גן,
ופקידת קבלה
צ'כוסלובקית וחיוורת,
שמרה עבורי מפה של המטרו
מתחת לדלפק
שני מטווחי קשת מ- Marble Arch.

עכשיו כבר חצי שנה לפני אוקטובר נוסף,
יום הזיכרון בחוץ
ובפנים בוכה לי בסלון
אחותו היפה של שרון אלמקייס
שכרע בצהרי יום תחת מטען בהר-דב
ואני מגרגר מי-פה ודמעות יחד איתה
כשהיא מרצדת על המסך,
ואני, אחד שלא סובל טלוויזיה אבל מתאהב בנשים בוכיות
לא מצליח לכבות את שתיהן.