אל תניחי לי ללכת
בין נקיקי-נפש חשוכים
להיישיר מבט אל העבר
עד יכוו עיניי
עשן אודים מיתמר ממני
האמנם כבה הכל?
עוד מעט, תבואנה טיפות הגשם
ואוקף שלולית עכורה
כצבע צערי
ואת מימיי הצלולים בפנים
האין איש אותם רואה?
ניגרים ממני, זרזיפים קטנים,
לוטפים את זכרוני
שלא יימוג
אני כועסת, אהבה
אני אוהבת, אהבה
אני נחרדת מהמחשבה שלא תהיי לי
הלא תיאחזי בי, אהבה?
הלא תאחזי בי?
(16.4.2004)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|