ילדי הרוק'נרול שבורים לחצאים
כמו פסלים במוזיאון
מה הם שווים עכשיו?
אין משקל בתוך המילים
אין סרגל לאימה
רק עצמות ודם
על דרכי עפר
ילדי הרוק'נרול
חוגגים עם אורות המלחמה
והפנים צבעוניות
יהלומים מנצנצים
מסביב לשלטים
המבקשים את הגבורה
והיא מחפשת מישהו להכיל אותה
ילדי הרוק'נרול
מחפשים שמישהו יגאל אותם
מהזמן הדועך
והאימה חוברת לזעם
בחבל אחד
הסכין חותכת איפה שקשה
עכשיו לילדי הרוק'נרול נוח יותר
אין זקן על הפנים
אין עיניים מרצדות על מסכים מהבהבים
הפה מלמל
אין יותר פנים לנערים
ילדי הרוק'נרול
מבקשים וידוא הריגה
איפה שמוכרים בני אדם ולא מוכרים יותר חפצים
החלונות סגורים
הזכוכיות מכוסות שחור
בדרכי עפר
ניתן לראות זרות מתפשטת
וילדי רוק'נרול
מחשבים את הזמן
זה תמיד נגמר בטיפול או בערב שתייה
צעקה וזעם
סרט נע על דרכי עפר
הנשמה מתפשטת מעצמה
כול המוסר עכשיו הוא ספר אחד
אחרי שיקראו בו פעם אחת
לא יהיה צורך בתא וידוים
ימשיכו בדרכי עפר לצעוד
ורק כרטיסי זהב
ימלאו את שמם ומספרם
ילדי הרוק'נרול חסרי שיניים
חומות וגינות ירוקות
קניוני ענק מפוזרים מכול עבר
ילדי הרוק'נרול
לא מבקשים למות יותר
את החיים הם משמרים בקופסאות נעליים
ומכשירי חשמל
הזמן דועך
העקבות מובילות אל מפלטים חשוכים
זה ייגמר בטיפול או בשתייה
בכרזות מתנפנפות ובידיים מרומות לפי הוראות הבמאי
ההרס יבקש מחילה על עצמו
על הכתובת בקיר
ציירו חיוך של ילד רוק'נרול מאושר
יש חתיכות בשר במקום בו הזמן נגדע
והמשיך כמו צל ללוות את הלוויה של עצמו
ילד הרוק'נרול לא מבין
לאן שלחו אותו?
ולמה הם מבקשים שישתוק
הוא ילד רוק'נרול
ושום גיטרה לא מייללת לכבודו