סבתא מתה
ופתאום יש לי תירוץ.
שוב הגבולות מטשטשים
ואני על הקצה.

ההחלטות שעשיתי כבר לא ברורות מאליהן,
גם לא השפיות - זכוכית שבירה,
אשליית סוכר בבית.

כאב של אופטימיות מהול בעצב.
משהו השתנה בעולם אבל אני בטח אמשיך בשלי,
לדחוף.
לא לוותר.

וכולם יהיו מרוצים
"כי זה מה שסבתא היתה רוצה בשבילך"
ילדה תמימה.
תעצרי את הכל.
תוציאי, תקיאי,
לכי קני פרחים במקום
ורק אל תבכי.

אחרי 4 שנים של מוות סמוי מן העין ומן הלב...
אשת הברזל שוב לא תשוב.
שמחה גדולה בבית הסוכר.