לא תמיד זה היה ככה. פעם אנשים היו מסתדרים ביחד (באנשים
הכוונה למבוגרים). אבל עם הזמן, כשהשמידו אט אט את כל החיות,
לא נשאר את מי לשנוא, מלבד עצמנו. אז הפסקנו להסתדר, והתחלנו
לריב.
אם מישהו יהרוג אחר בגלל מריבה על עט, או אפילו טלוויזיה, זה
ייראה לכולם מטומטם. זה ייראה לכולם כמו סיבה טיפשית למות. אבל
כשרבים על אדמה פתאום זה בסדר לרצוח, ופתאום אנשים רוצים למות.
מה ההבדל בין מריבה על של מי הטלוויזיה הזאת, לבין של מי השטח
אדמה הזה? וכשלקחנו לחיות את האדמה, לא ראו אותם רבים ורוצחים
בגלל זה.
אז יום אחד ילד לוחש לילדה לבוא אתו לשירותים, ומי יגיד שזה לא
בסדר, כשהמבוגרים עושים אותו דבר? ועד אז הילדה לומדת להיות
תמימה, כשהיא איננה עוד יודעת מי היא ומה היא, ומה זה בכלל
להיות קיים. והיא לא יודעת מה בסדר, מה לא בסדר, והיא איננה
יודעת שקיימים בכלל כאלו הגדרות. ובגלל זה היא תמימה. ובגלל
שהיא תמימה זה כך.
ומי ילמד אותי מה בסדר ומה לא, כשהמבוגרים רוצחים בגלל שטח
אדמה? אם ארצה לדעת מה בסדר ומה לא, אחזור אחורה בזמן, ואשאל
את החיות. אולי הן אפילו זוכרות כיצד העולם באמת נברא. אני
יודעת רק כיצד הוא נהרס, וזאת לימדוני המבוגרים.