בוער כנר בלב הישועה,
לבו מופשר לרגעים,
קופא לעיתים.
צחוק מלגלג נשמע באוזנו,
כאב עז ניכר בנשמתו.
ארשת דיכאון אופפת רוחו,
מוות מסמן התחלתו.
כיתובו מסומל על קברו,
כלא מתואר, צעיר לא מובן,
שה צעיר לטבח,
לרגעים נשמע כה מוכר.

ילחש ברוחו מוות לשב ולעובר,
ילחש סיום לסיפור שזה אך החל.
יחתום חוזה על נשמתו שממילא כבר נמצאת רק בקברו.
טעם אתמול,
טעם חרוך,
טעם שמשמעותו זיכרון.

זכור אותו כך יסתיים,
יומיומי כך יגמר ויעונה,
זכור ואל שכח יגיד בגמר,
ברוחו תסתמן רוח בוכיה.

טעם אתמול,
טעם חרוך,
טעם שמשמעותו זיכרון.

אהיה אביך, אהיה אמך,
אהיה כל שרוחך חופצת בה,
לאחוז כי כחפץ,
לשתות את לשד נשמתי,
לשתות את כל משמעותי...
את ה...
הסיפור הטרי של חיי.

אל תשכח,
יש ללחוש,
ואלי גם לבכות,
שכן הנה נחתם יומו,
נחתם ולא יפתח מחדש,
במעטפת שתשלח לכיוון אחד,
ולא תחזור.