הזרע ננבט, כל מה שנשאר זה רק מים.
אט אט הכל יצמח מחדש, החתכים יגלידו - התקווה לטוב נשארת.
חלקיקי נשורת נושרים אט אט כפירוק מולקולות מצוייר
הכאב אמיתי - לא כמו בסרט.
הפחד מטיל אימתו על הסובב כרואה ואינו נראה.
החור הוא במרכז הגב - ממול למרכז החיים.
התחושה לא ברורה והידיעה אינה מראה עידוד
כשמו כן הוא, אך הוא לא מגיע.
דמעות ידיים זולגות החוצה כדג המוצא מביתו החם-מים-פרפור.
הכאב גובר והאירוניה צוחקת.
והפרפר? יוצא לו החוצה, בדרכו לסיומו.
אבקת חיים נזרעת על גבי...
כלום,אין פה שום דבר, אפילו רוח של חלומות נעורים
בשדה פרפרים לא נשלחת.
רוח ריקנית, בלי שום חלום
רק תחושה רעה.