אינני שווה דמעותיו של איש
אף לא דמעות תנין מרצדות
אינני שווה בליל מילים אבלות
אף לא קינה בשעת לב חצוי לשניים

אף לא אחד יגיע כשנשמתי הדואבת
תכרע על ברכיה הכושלות על ערש דווי
אף לא אחד יבוא לחבוש פצעיי המדממים
אף לא יתהו מי זרה מלח בחתכים הפעורים

ובין סצינה אחת למשנתה בחדר המיטות עם אחרים
הגבר שנתן נשמת אפי בגופי הרופס
משחק בחוטיי כבובה קפואה מבלי דעת
ואף מטיל פטישו ההרסני על כיפת הזכוכית בחיי

פעם חשבתי שאני הקורבן
אך זאת אני הרוצחת הסדרתית
מסרסת גברים בדרכיי הנלוזות
כליליפוטית קושרת בחוטים דקיקים גוליבר ענק

חשבתי שזאת אני הנסיכה חסרת הישע במגדל השן
המחכה לנסיך האחד שיושיעני מהדרקון הנורא
אך הדרקון הרע והמכוער הוא אני
והוא שורף בי עד כלות בנשיפותיו

חסמו אותי בכתונת משוגעים
לבל אנוע ואשמיד את העולם שבניתי
שימו רסן בפי לבל אקלע חיצי מילים שטניות
הלקו בי בשוטים ומגלבים כי מכותי העצמיות אינן הרסניות עוד

כל שהסתבר והתגלה לעיני
מתבהר אט אט כטקס גילוי מצבה
ש"בחורה מבית טוב
צריכה להיות יפה ולשתוק הרבה".

הכי חשוב שאשתוק...