הייתי משאיר לך מקום לדמיון
את באת,
אני באתי,
באתי להריח פרחים ולקטוף.
הזלתי דמעה על חצי מגופך,
וחיפשתי את כיס השמלה.
אני עדיין לא בטוח אם זה אושר או ערגה.
אני מעדיף יין לבן, שארדונה
ואת החיים הפרטיים שלי אני שומר לעצמי
כשזה ציבורי, זה מסוכן.
אומרים עליי שאני מטורף
פעם אפילו לבשתי בהיר.
לא התאים.
ועדיין מחפש אותך
לא בטוח שיש לך שערות זהב, נסיכה
אמרה לי פעם מישהי, אהובה
כדאי לך לחייך מהלב,
כי מזהים את הזיוף.
אי אפשר באמת לזייף חיוך.
אז לפחות תשאיר אותו עוד שלוש שניות.
גיליתי מי אני באמת,
כנראה, ביום בו פגשתי בך לראשונה.
איבדתי גם כובע שחור. |
