אני צדפה,
גידלתי אבן סביבי,
גידרתי עצמי בחומת אבן שגדלה מחומרי גופי,
כמו עכביש הטווה קורים מהפרשותיו,
מדמעותי בניתי חומת מגן שהלכה והתאבנה
ואין יוצא ואין בא.
ועכשיו אני לא יודע אם אני בפנים או ששכחתי עצמי בחוץ.

ריריותי החשופות, ליבי השותת, נפשי שנקרעת מכאב,
סגולים ארגמניים מהבהבים לי מבין קפלי הבשר החשוף חסר המגן

אך פה בפנים אנו מוגנים, אנו בודדים, אנו פגיעים

כלאתי עצמי בתוכי ואין מוצא,
וחיצי שלי ניתזים חוזרים וננעצים בגופי,
והקוצים שלי מדממים בי