אני נזכר בתקופה שהיינו רק שניים,
היינו שוכבים תחת כיפת השמיים.
חום גופך שהיה אותי משכר,
ויופיך שהיה אותי מעוור.
כשהייתי איתך הייתי כה מאושר,
מסרב להאמין שכל זה נגמר.

שחייכת אליי היית ממיסה את ליבי,
רסיסיו של האושר היו חודרים לתוכי.
כל רצוני היה להזדקן לידך,
משאלתי האחת היתה לכבוש את ליבך.
כשהייתי איתך הייתי כה מסנוור,
לא יודע אם יש טעם שיגיע מחר.

כפרח המחכה לגשם הבא,
רוצה אני את אותה אהבה.
הייתי מוותר על החיים בשבילך,
שרק תרשי לי לחזור לשכב לידך.
אני כואב על התקופה שהיינו רק שניים,
כשעשינו אהבה, תחת כיפת השמיים...