|
אם רק היית יכול לקרוא את זה הייתי שמחה...
אתה נמצא לך בקצה השני של העולם, ואני פה, בלעדיך....
גם לקרוא את זה אתה בכלל לא יכול, זה כל האבסורד...
כמה ימים מדהימים, הרבה זמן שלא היו לי כאלה ימים.
"רק בזכות החיוך שלך", אמרת לי...
ואתה עדיין בקצה השני של העולם....
ומה עושים? ואיך מתמודדים עם זה? ואיך אפשר לשמור על זה כל כך
יפה, כשאתה שם, ואני פה?
And I'm tired"
I should not have let you go
And the truth is
"...That I miss you so
השיר שלנו... כמה שזה משעשע, שיש לנו שיר...
ואתה שם, ואני פה,
בקצה השני של העולם... |
|
|
ברור לי שמה
שאני כותב
עכשיו, יתכן
ולעולם לא אראה,
זה סיכון שאני
מוכן לקחת על
עצמי, רק כמה
משפטים בלי
אמצעי זיהוי,
מסר פשוט וזהו,
נראה לי שקוראים
לזה סלוגן, אח
אני אלטרואיסט
וצנוע יש לומר,
למרות שלא תמיד,
כשאני כותב
סלוגנים אני
כזה, אבל כשאני
מזיין אני חרא
של בן אדם, לא
משנה כמה היא
צועקת, אני לא
משחרר ת'חבל,
מצידי שתיחנק,
כולה תיירת
מפראג, מה הביג
דיל?
תקראו לזה אונס,
אני קורא לזה
הכנסת אורחים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.