רואה כלבים רבים,
על חתיכות בשר,
מציץ מאחורי פחים,
ומחכה לשאריות.

בשתיקה גמורה
עושה את מלאכתו.
עונה רק לשאלותיהם...

יוצא אל השמש
ונשכב בעלתה,
יוצא אל הירח,
הוא שורט וצורח.

אך לפעמים כשהאכזבה
נמצאת בראשו,
ואין לאן לברוח,
מתנהג הוא ככלב
ומתחיל לנבוח.

רץ וקופץ,
אינו משתהה,
תופס הוא את זו או את זו או את זו.

התלהבות מחזיקה אותו,
מזרימה דם לעורקיו,
מחממת את לבו,
כמעט ושוכח כי חתול הינו.

אך הדם לאט לאט,
מתקרר ונקרש,
וחוזר הוא בגפו
לסמטה והפח.
מחכה הוא לציד הבא...