תמיד רציתי עיניים ירוקות. העיניים החומות שלי פשוט לא סיפקו
אותי, תמיד הייתי מיוחדת, וסרבתי לקבל עלי את הדין של עיניים
ממוצעות, וישבתי שעות מול המראה לא בכדי שאראה את יופיי, לא
הייתי יפה, רק כדי לראות אולי שינוי מיוחד שעין חומה נעשית
ירוקה. מילא אסתפק בכחולה אבל לא בחומה.

ניסיתי כישופים שעבדו בצורה עלובה, מעט ברק ירוק ופגו, מדדתי
עדשות מגע, אבל זה לא היו העיניים שלי, לא עיניים ירוקות
שמסתירות ומגלות כפי שרציתי. הסרתי את הכישופים והצצתי לתוך
המראה כמו בכול יום שעות על גבי שעות יום אחרי יום עד שיום אחד
שקראוני לארוחה, ראיתי ניצוץ ירוק. דבר מיוחד עד מאוד, ואחרי
האוכל ניסיתי שוב ושוב לראות את אותו ניצוץ לשווא.

כעבור כמה ימים של חושך וחום, ראיתי דבר מוזר, טבעת קלה מסביב
לכול אישון, בצבע ירוק כהה, זאת הייתה הפתעה. אני שהכרתי כל
כתם הכי קטן בעיניי לא האמנתי שיש לי ירוק בעיניים, שלא תבינו
העיניים החומות שלי יפות מאוד, אבל לא... מיוחדות, לא כמוני
בלבושי המוזר, פשוט חום, וטבעות ירוקות היו פשוט הפתעה.

עוד יום ועוד יום והטבעת נעשתה רחבה יותר ובהירה יותר, ובהן
מצאתי נקודות זהב זעירות מה שהיה פעם כתמים כהים בתוך העניים
החומות שלי, ועתה כולי מיוחדת.

עברו כמה חודשים ועכשיו אני מרימה גבה עשוייה אחת שמתחתיה עין
ירוקה עם זהרוריים של זהב ואישון עמוק ושחור. מה שרציתי ואף
יותר - עין של אלה.