"גיא... גיא.. גיא קום אתה עולה סיור."
"מה" פיהקתי. "מי עולה איתי?"
"יוסי. הוא עוד לא מוכן."
"תראה שהוא מוכן.." הבלעתי עוד פיהוק "ושהכל בסדר אתו. אני
סומך עליך."

התיישבתי במיטת הקפיצים החורקת וגירדתי בראש בהיסח הדעת. הרץ
חמ"ל סגר את הדלת ונהיה נורא חשוך בחדר. גיששתי באפלה, מנסה
למצוא את הדרגות על ארונית הפח האפורה. התחלתי להתלבש והצצתי
בשעון. עוד 10 דקות. הבן זונה העיר אותי מאוחר. נעלתי במהירות
את הנעליים ורצתי לשירותים לשטוף פנים. כשסיימתי ראיתי בחוץ את
הרץ חמ"ל ואת יוסי שנראה ממש גמור.
"תראה שהוא מוכן כמו שצריך, שלא יהיו פשלות" אמרתי.
הרץ חמ"ל חייך אלי. הוא לא היה מגולח הבן שרמוטה.
"אתה לא סומך עלי גיא? חמש דקות והוא כמו חדש."
הנהנתי בהסכמה והסתכלתי איך הרץ חמ"ל מתפעל את יוסי. הוא פתח
לו את הפה עם טסטר ונצר אותו עם חתיכת פלנלית גדולה. הוא שימן
את הלסת מבפנים ואז ויזלן את ארובות העיניים והשפריץ כמות שמן
באוזן אחת. אחר כך ניער את התרסיס ועבר לאוזן השניה. אחרי זה
הוא שימן לו את הפופיק והתחיל לגרז בזריזות את המפרקים
בידיים.
"אני רוצה שימון גס" אמרתי. "יש לי שמונה שעות אתו אל תשכח".
הרץ חמ"ל עבר שוב על כל המקומות והלך. יוסי קם, מצמץ והתמתח.
נזל לו 91.05 מהפה והוא ניגב אותו עם השרוול.
"הכל בסדר יוסי? מרגיש טוב? אחלה. יאללה תביא את הציוד שלך
ובוא נזוז."

עלינו מאוחר לסיור והמ"פ התחיל לצעוק עלי בקשר כי יוסי הזה לא
מצא את הקפלס"ט שלו. "רק שלא יחליד לי עכשיו" חשבתי בזמן
שהסתכלתי במפה. הוא עמד מאחורי וחיכה. הוא לא בא לשאול שאלות
ולא כלום. אף פעם לא מתעניין היוסי הזה.
התחלתי ללכת ממש מהר והוא דידה אחרי - מנומנם וסהרורי. כל
הזמן ניסה לסדר את הקפלס"ט והאפוד המצ'וקמקים שלו.
"יאללה יוסי, אין לנו את כל היום, צריך להגיע לנקודה,"
אמרתי.
"בסדר, אני בא," נשמעה התשובה המתרפסת.
אבל הוא לא נשאר איתי. איך שהתחלתי ללכת הוא שוב השתרך
מאחור.
"אתה רוצה לעצבן אותי על הבוקר, יוסי?!"
"המפקד, קשה לי ללכת ככה..." הוא גמגם.
"תפסיק להיות קוקסינל!" צעקתי לו והגברתי קצב.
הלכתי מאה מטר והסתכלתי שוב אחורה.
"יוסי! יוסי! איפה אתה קיבינימט..." מלמלתי. כבר היינו די
קרובים. התחלתי לחזור אחורה ומצאתי את יוסי יושב מתחת לשיח,
בוכה.
"כוס אמו.." סיננתי. "אני לא מאמין שזה קורה."
הורדתי את האפוד והוצאתי את ערכת הטיפול. לקחתי פטיש קילו ולום
קטן ודפקתי על הראש של יוסי עד שהוא נפתח לחצי. הייתה לו הצפה.
הוצאתי את השמן עם מזרק, וקיבעתי את המוח עם חת ארבעים. הוא
הפסיק לבכות. סגרתי לו את הראש בטריקה והמשכנו ללכת עד לנקודה.
המארב היה ממש ארוך ומייגע כי יוסי לא דיבר בכלל.

איך שהשמש התחילה לעלות שמעתי רשרוש מהשיחים. סימנתי ליוסי
שיתכופף וכיוונתי. זיהיתי דמות 200 מטר לפנינו. התחלתי לזחול
ויוסי זחל אחרי, מוכנית. הדמות זזה וראיתי ניצוץ של נשק.
"נתקלנו!" צעקתי. "אש! אש!" התחלתי לרסס בטירוף. יוסי ניסה
להכניס את המחסנית שלו חזרה כי היה לו מעצור. "יאללה יוסי!"
צרחתי. הם התחילו לירות עלינו גם. דילגתי קדימה ויוסי נשאר
מאחור. חיסלתי את הדמות לפנינו. יוסי עדיין הסתבך עם הנשק שלו.
היו לו שוב דמעות בעיניים. קצת התחלתי לרחם עליו שהוא כזה חייל
מחורבן ובכלל. זה היה קצת טיפשי. ואז נשמעה יריה בודדת.
הראש של יוסי התפוצץ וכל השמן נזל החוצה ועשה הכל מסביבו
שחור. יריתי כמו משוגע לכיוון ודיווחתי בבהילות תמונת מצב
בקשר. בסוף חיסלתי לבד את שני המחבלים, וגררתי אחרי את יוסי אל
החובש שקבע את המוות שלו. מה לעשות. חרא של חייל.