לפעמים יורד אני אל המרתף
שם פותח את הדלת בריצפה
יורד במדרגות הצרות הלוליניות
100 במספר
ניצב מול דלת הפלדה המחוסמת
מרובת הבריחים
שולף מכיסי את צרור המפתחות
הכבד
ואט אט ניפתחים המנעולים
ביד רועדת
הצירים משמיעים אנחה דקה וצורמת
כשהדלת ניפתחת
מאחוריה ניצבת הכספת השחורה הענקית
אני מזין את מנגנונה בקוד
מתוך פתק לבן
וגם היא ניכנעת
בתוכה שוכן לו שק אפור
ממנו אני מוציא חבילה עטויה
בנייר אריזה חום וגס
אני מניח את הנייר בצד
מסיר את 4 השכבות השקופות
של הניילון הניצמד
ואז מתגלה בד הקטיפה הלבן
המקופל בקצוותיו
אני פותח את הקיפולים
ומניח את הבד הפרוס
על ברכי
מהבד ניבטת אלי נישמתי
אני אומר לה סליחה
לא אשכח אותך
לעולם