את יודעת שמעולם לא כתבתי שיר. אין לי מספיק נשמה בשביל לכתוב
שירה. אני כזה חרוט מלחמות והלום קרב שאיבדתי את כל היכולת
הלירית שלי. איזה מצחיק זה שדווקא כשמשהו התחיל לגווע, מצאה לה
איזו מילה את הדרך החוצה. נדבק לה חרוז, נשזר לה משקל. הם בנו
לעצמם ביחד בית וכשהם נפרדו הם שרו לבד את הפזמון.
זה שיר כזה שנגמר עוד לפני שהוא מתחיל. את יודעת, כמו מערכת
היחסים המסובכת שלנו. עם הזמרת הנכונה הוא אפילו נשמע מרגש,
צורב, כזה שעושה לבכות והוא בכלל לא מדבר על אהבה, או געגועים.
הוא מספר אישה שחולמת חלום אבל בעצם דורכת במקום. את רואה? את
השיר הראשון שכתבתי, כתבתי אותו על עצמי. רק את המילים מצאה
הבבואה הנשית שלי. זאת את.

פעם הייתי צריך ליל ירח כדי לזמן את פיית המוזות. לשמוע את
תמרורי הבכי שלה, לשזור מהם אריגים של קסם. היום אני צריך
חווית פרידה כדי שמשהו טוב ילבלב מתוכי. אחרי הלבלוב, אני
אנבל. לי זה כבר לא אכפת. יש לי שיר ראשון ביד. עכשיו אני
מצליח לעשות את מה שמעולם לא הצלחתי. באותה הנשימה הצלחתי
לשנוא אותך ולכתוב שיר. ואז, הדובדבן שבקצפת, לשנוא את עצמי.
ואז לכעוס קצת. ואז להעלם. לא לחשוב, להפוך ליצור מתבונן ברקיע
הלילה הכחול כהה. יש שם כוכבים למעלה שאיש לא ביקר בהם. יש שם
חיים אחרים. עושים שם דברים שכאן לא עושים. אולי שם לא אוהבים
כמו שכאן אוהבים? יכול מאוד להיות שהם מצאו טריק אחר להתרגש.
אולי פעם הם חשבו עלינו המון, אבל אז הם הפסיקו פתאום לאהוב
אותנו, ולכן הם רק מתקשרים כשהם רוצים להגיד שלום. ככה זה בין
ידידים. בעצם... אני חושב כל הזמן.

את השיר הראשון שכתבתי, לא תשמעי לעולם. הוא מולחן והכל. אבל
הוא שלי. רק שלי. אין כבר שלנו. אין כבר שום טעם לתת לך במתנה
את טיפות הדם שניגרות מתוך הסדקים שנבקעו בדפנות הלב שלי. את
לא כועסת נכון? את בטח תצליחי לסלוח לי יום אחד על חוסר ההשקעה
שלי. אני לא יודע איך. קשה לי לראות את עצמי סולח על השטויות
שאני בעצמי עשיתי איתך. אבל את גדולה ממני. את מסוגלת לכתוב
שירים. את תסלחי לי. אני יודע. את תסלחי לי עוד לפני שאני
אספיק לסלוח לעצמי.

מכל הסיפור הזה יצא שאת הפסדת הכי הרבה. אני עם האהבה שלי
אלייך עוד נשארתי. את? את לא נשארת עם אהבה... וגם את השיר
הראשון שלי הפסדת.

אני הולך לברוח עכשיו לכוכב אחר.

את, כמו הפרק הכי טוב שאי פעם כתבתי. את, כמו התסריט הכי מעולה
שקשקשתי בטירוף. את, כמו כל הדברים שאי פעם כתבתי, נגמרת.