אכן, ישנם גם רגעים בהן מחליפה ביקורת את החיוך.
מן נימה שלילית, עוטה על עצמה מעטפת משרדית / מנהלתית העונה על
השם: ראליות.
וכן! לעיתים רצוי לייעל את הסביבה ולא את עצמנו.
ובכן... הסביבה היא עצמנו???
(רצוי להיזהר בניסוחים שלא נשלול את קיומנו בטעות!)
וזאת ההקדמה.

מעשה בשתי יודים, הלא הן נצר לאות העשירית.
והיה הדבר, באחד הימים, נפל מגבוה (ומבלי כל יכולת לערער),
הדבר!
לקרוא לדף "פטרייה ועוד אחת". הוא שבחלוף השנים היה לאהבתנו
הקסומה, חמדתנו הדיגיטלית.
זו שלימדה אותנו את סוד הנעורים, חיוך שהעלתה על פנינו וחשק
השיניים הלבנות. היא.
אכן, ישנם רגעים בהן מחליפה ביקורת את החיוך.
אהובתנו, מתחת לאלפי הצחקוקים שיחקה אותה קשה להשגה.
ומעטים היינו שידענו כי את שמה המתגלגל יש לרשום עם שתי בנות
הנצר העשירי ולא רק עם אחת.
אווי לקורבנות הטועים בדרך, גולשי הדפים, הסקרנים הלא מיואשים.
ניסו, אך לשווא...
"פטריה ועוד אחד"...
"פתריה ועד אחת"...
רוצים לחלוק איתכם את אהבתינו, אך היא, מלאת שקרים ותחבולות
שמרה עצמה רק לנו. לבדה.
אכן, ישנם רגעים בהן מחליפה ביקורת את החיוך.
והיה הדבר הנוסף, באחד הימים האחרים, נפל מגבוה (וזאת יש
לציין, בהליך דמוקרטי מנומס), הדבר!
לפרק את האתר, ודף חדש לפתוח.
והיא, אהובתנו המוכה, בוכיה ואלקטרונית. את זעמה שילחה בנו.
חילקה את שתי בנות הנצר שווה בשווה. אחת למאהב הדרומי ואחת
לצפוני, זה אני.
ואת השתיים הקטנות הפכה לגרש, חדות כתער וגבוהות למגע.
ששנינו, היכן שלא נהיה, לא נדע עוד אהבה.

כי מהו דף חדש אשר מוכתם דיו שירים קדומים?
סרג' קרול... בועז פינקוביץ'... לנצח יינעצו גרשייך בשמותינו,
אהבה ראשונה.
לעד יכתימו שיריך את הלובן המחוייך, דף ישן.

אמרי לי פטריה נקמנית, האם גם עם צ'רצ'יל היה לך רומן?

קוראים אהובים, לעד תרשמו שמותינו בגרש קוטע זרימה, מצריך
החלפת אותיות לאנגלית נקישה וחזרה.
או שמא מצריך תהליך מפרך הרבה פחות שאינני מכיר? די!

זאת לא לחינם, כי עם כל הכבוד לביקורת, דרכי כתיבה נוחות,
זרימה, ראליות, ייעול...
ישנם גם הסכמים, צלקות מאהבה, שירים ישנים, רגשות.
ישנם דברים שאיתם אי אפשר להתווכח.
ישנם גם חיוכים.