אני וצ'ינאסקי ישבנו באיזה בר באילת, אני הורדתי שתי בירות
והנרי הזמין לו וויסקי עם קצת מים. אמרתי לו: "הנרי, כאן
בישראל שותים וודקה, וויסקי תשתה בבית". מאוחר יותר קנינו
בקבוק וודקה ועלינו אלי הביתה, הצעתי להנרי לעשן משהו אבל הוא
הביט לי בעיניים ואמר לי: "ילד, רק כושים והיפים נוגעים בסמים,
ואני לא שחור, אז תמזוג לי מהוודקה שלך". דיברנו הרבה באותו
לילה, זה היה מאותם לילות שהאלכוהול נכנס, והמילים יוצאות כמו
מים, הנרי סיפר לי על הנשים שהיו לו, ועל הלילות שבהם הוא היה
לבד, "לפעמים יותר משנה חייתי בלי אישה, כשיש לך אלכוהול
וסיגריות אתה לא צריך יותר כלום" הוא אמר וזרק את פחית הבירה
שלו על הקיר, מאוחר יותר נגמרו גם הסיגריות, הרגשנו לבד.

הנרי התחיל להשתגע, הזמנתי לו נערת ליווי, תריסר בירות ופאקט
סיגריות. הבטתי בו בסלון מנסה לזיין את הנערה שלו. ישבתי על
הכיסא שותה בירה חמה, מביט בו מנסה להעמיד את הזין, הבחורה
השתדלה, אלוהים יודע שהכל היא ניסתה: רוק, ביצים ופעולת ידיים.
"זה האלכוהול, הנרי", צעקתי לו בחצי חיוך. פחדתי שהוא ייתרגז,
אבל הוא רק צחק. גם הבחורה צחקה, כנראה היא לא הבינה. זרקתי לו
סיגריה, גם הבחורה לקחה אחת, ישבנו שם בסלון, הנרי ערום,
הבחורה מתלבשת, ואני והבירה. הבטנו באורות של המפרץ דרך החלון,
"הלוואי וכל הלילות היו ככה" חשבתי לעצמי בקול. "תספר לי
משהו", אמר לי הנרי, היה משהו מוזר בטון שלו, מין עצבות, ניגון
של בלוז ישן.
התחלתי לספר לו על הלילה ההוא באילת שהשתכרנו כל החברה'
מבקבוקים של יין זול, איך בסוף הלילה מצאתי את עצמי במיטה עם
בחורה ועוד איזה גבר, אבל הנרי השתיק אותי. "נמאס לי מהסיפורים
שלך על אילת, תן לי משהו מעצמך". אז סיפרתי לו איך כשהייתי
ילד, אבא שלי היה מרביץ לי. לאח שלי הוא אפילו היה מרביץ יותר.
אח שלי היה ילד חלש, כל הזמן פחדתי שיום אחד אני אכנס אליו
לחדר ואמצא אותו תלוי מהתקרה. הנרי לקח שאיפה שקטה מהסיגריה,
אני הקאתי על הרצפה.

המשכנו לדבר, יותר הנרי, אני שתקתי. הנרי סיפר לי על הכוח
שלנו, הכוח של הדפוקים והמקופחים, על זה שאנחנו לא צריכים
להסתפק בזונות ובשיכורות, אלו שכולם זרקו לפנינו. חשבתי לי
שהכל עניין של הבחירות שעשינו בחיים שלנו, ובסוף כל אחד מקבל
את מה שמגיע לו. לאחר שהלך נשארתי עם פחיות בירה מרוסקות
בסלון, הדלקתי לי סיגריה ושלפתי עוד פחית בירה מהמקרר, הסתכלתי
לי על האורות במפרץ וחשבתי כמה אני לבד.

קחו לכם סיבה לחייך, המוהיקני האחרון
http://stage.co.il/Stories/225753