[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יוני אדום
/
סלולר

ישבתי על הסיפון העליון, בוהה בצג הסלולר שלי. רוחות ארקטיות
הצליפו סביבי, אבל אני ישבתי בגבי לרוח ולא הרגשתי בקור דרך
המעיל המצוין שקניתי. חבר טוב שלי מהצבא, רן, סיפר לי על הג'וב
הזה - 4000$ בחודש, על ספינת דייג באלסקה.
גם לי זה לא נשמע הגיוני בזמנו, אבל הוא הסביר לי שהמשכורות כל
כך גבוהות בגלל הסיכון המקצועי - כל שבוע מת פה מישהו. יש פה
תנאים קשים, ואוכל גרוע. לוקח חודש להתרגל לקור העז, ולתנודות
הפראיות של סירת דיג קטנה בים הפתוח.
אבל כל אלו הם כאין וכאפס לעומת הבדידות והשקט. רוב החבר'ה די
נחמדים, אמנם פחות או יותר בני גילי, בודדים ומשועממים בעצמם.
אבל עדיין יש איזשהו ניכור, והרבה הסתגרות של כל אחד עם עצמו.
מה גם שעם האנגלית שלי והמבטא שלהם אני מצליח להבין מילה אחת
מכל משפט במקרה הטוב. אם אתה לא מסתדר כל כך עם שני אנשי הצוות
האחרים בסירה, אתה מוצא את עצמך פחות או יותר עם עצמך לאיזה
שלושה שבועות.
זאת ההפלגה השניה שלי ברציפות שאני לא מוצא מכנה משותף עם
הדייגים האחרים. כל זמן שאני לא ישן או אוכל או עובד, שזה יוצא
די הרבה (יותר משהיה לי בשטחים במחזור האחרון), אני יושב לי על
הסיפון העליון, ובוחן את הנוף המוזר, או את צג הטלפון הירוק
שלי, המעניין לא פחות.
הטלפון שלי עובד באמריקה, ובכלל זה גם באלסקה, אבל הקליטה
בשממות הקפואות נדירה וקלושה, וקילומטרים ספורים לתוך הים כבר
אינה קיימת. אף על פי כן אני יושב ולוטש את עיני באותן נורות
כבויות בתחתית המסך המבשרות לי שאין שום קליטה. יושב ומנסה
לשחזר בפעם האלף למה לעזאזל לא קניתי את הדגם שאפשר לשחק בו
snake.

לקח לי מספר שניות של מבט מטומטם להבין מה פשר הנורה שנדלקה לה
במפתיע, בדיוק במוקד תשומת הלב שלי. ברגע שהתעשתי, לחצתי על
מקש החיוג האוטומטי, והרמתי את המכשיר לאוזני. לאחר שלושה
צלצולים חלושים וספוגי רעש סטטי, הורמה סוף סוף השפופרת.
"הלו?"
"הי!"
"הלו?"
"הלו, זה אני, עומר!"
"הלו? אני לא שומעת כלום. תתקשרו שוב, אני מנתקת."
"לא, לא, אל תנתקי! זה אני..."
כמובן שעד שהשבתי את מבטי אל הצג נכבתה כבר נורית הקליטה
האחרונה, והצטרפה לאחיותיה העצלות. הטלפון חייך אליי חיוך ירוק
חסר שיניים, כאילו לא קרה דבר. השבתי אותו לכיס, ונשענתי
לאחור, משתרע לכל אורכי על גג הקבינה. הרוח פרעה את פרוות
הברדס של מעיל האסקימו שלי. עצמתי את עיני ונאחזתי באושר
המדהים שהיה בשמיעת קולה המרוחק, המשובש והדיגיטלי משהו של אמא
שלי, מתוך הקור המתנדנד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שואה! בתחת שלי
אתה שומע
יא חטייאר
מניק!






שלמה נור, נוזף
במרכוס קלינברג,
בטוענה שהוא
איוון האיום.


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/8/01 18:03
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יוני אדום

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה