ישבתי על הסיפון העליון, בוהה בצג הפלאפון שלי. רוחות ארקטיות
הצליפו סביבי, אבל אני ישבתי בגבי לרוח ולא הרגשתי בקור דרך
המעיל המצוין שקניתי. חבר טוב שלי מהצבא, רן, סיפר לי על הג'וב
הזה - 4000$ בחודש, על ספינת דייג באלסקה.
גם לי זה לא נשמע הגיוני בזמנו, אבל הוא הסביר לי שהמשכורות כל
כך גבוהות בגלל הסיכון המקצועי - כל שבוע מת פה מישהו. יש פה
תנאים קשים, ואוכל גרוע. לוקח חודש להתרגל לקור העז, ולתנודות
הפראיות של סירת דיג קטנה בים הפתוח.
אבל כל אלו הם כאין וכאפס לעומת הבדידות והשקט. רוב החבר'ה די
נחמדים, אמנם פחות או יותר בני גילי, בודדים ומשועממים בעצמם.
אבל עדיין יש איזשהו ניכור, והרבה הסתגרות של כל אחד עם עצמו.
מה גם שעם האנגלית שלי והמבטא שלהם אני מצליח להבין מילה אחת
מכל משפט במקרה הטוב. אם אתה לא מסתדר כל כך עם שני אנשי הצוות
האחרים בסירה, אתה מוצא את עצמך פחות או יותר עם עצמך לאיזה
שלושה שבועות.
זאת ההפלגה השניה שלי ברציפות שאני לא מוצא מכנה משותף עם
הדייגים האחרים. כל זמן שאני לא ישן או אוכל או עובד, שזה יוצא
די הרבה (יותר משהיה לי בשטחים במחזור האחרון), אני יושב לי על
הסיפון העליון, ובוחן את הנוף המוזר, או את צג הטלפון הירוק
שלי, המעניין לא פחות.
הטלפון שלי עובד באמריקה, ובכלל זה גם באלסקה, אבל הקליטה
בשממות הקפואות נדירה וקלושה, וקילומטרים ספורים לתוך הים כבר
אינה קיימת. אף על פי כן אני יושב ולוטש את עיני באותן נורות
כבויות בתחתית המסך המבשרות לי שאין שום קליטה. יושב ומנסה
לשחזר בפעם האלף למה לעזאזל לא קניתי את הדגם שאפשר לשחק בו
snake.

לקח לי מספר שניות של מבט מטומטם להבין מה פשר הנורה שנדלקה לה
במפתיע, בדיוק במוקד תשומת הלב שלי. ברגע שהתעשתי, לחצתי על
מקש החיוג האוטומטי, והרמתי את המכשיר לאוזני. לאחר שלושה
צלצולים חלושים וספוגי רעש סטטי, הורמה סוף סוף השפופרת.
"הלו?"
"הי!"
"הלו?"
"הלו, זה אני, עומר!"
"הלו? אני לא שומעת כלום. תתקשרו שוב, אני מנתקת."
"לא, לא, אל תנתקי! זה אני..."
כמובן שעד שהשבתי את מבטי אל הצג כבתה כבר נורית הקליטה
האחרונה, והצטרפה לאחיותיה העצלות. הטלפון חייך אליי חיוך ירוק
חסר שיניים, כאילו לא קרה דבר. השבתי אותו לכיס, ונשענתי
לאחור, משתרע לכל אורכי על גג הקבינה. הרוח פרעה את פרוות
הברדס של מעיל האסקימו שלי. עצמתי את עיני ונאחזתי באושר
המדהים שהיה בשמיעת קולה המרוחק, המשובש והדיגיטלי משהו של אמא
שלי, מתוך הקור המתנדנד.