ישנם שני דברים שאני לעולם לא אשכח -
שבעזרתך קרעו לי לשניים את הנשמה.

אתה היית תקופה משמעותית בחיי,
אבל זה נגמר ועברת מעל פני ומעבר לחיי.
הצחוק המגוכח שהשארת לי עמוק בפנים
עם כאב צורב כשאמרת  "אני לא מאמינה
שבאמת שמתי עלייך כשניסית להתאבד..."

אין דבר שיפגע בי יותר מלגלוגך עלי
באותו יום ולילה שנשארתי עם
סיגריות ודמעות בוכה.
ואין סיכויי שתישמט מזכרוני, החצי שנה
הכי קשה בחיי אדם ששמו עדי.

אך לך סלחתי, עבר יותר מדי זמן
ואיתך לדבר רציתי, מקווה שזה לא עניין...
בזמן האחרון מחשבות מוזרות עולות בראשי
והייתי רוצה לבדוק [אם אפשר] אם אינני טועה
וזה לא רק אני.






נכתב בתאריך 13.5.2002