ביום ראשון לבשתי חולצה ירוקה. יום למחרת ראיתי שהוא לובש
חולצה ירוקה. חשבתי לעצמי, זה סתם צירוף מקרים, אבל למחרת
לבשתי חולצה אדומה וביום שלמחרת הוא לבש חולצה אדומה וכך חוזר
חלילה, יום אחר יום.
עיניו ירוקות צלולות, ניסו בעיניי החומות כהות להביט, אך את
מבטי השפלתי, את לבי אטמתי. לא. זה לא יתכן, שצבע העושר ירצה
באמת להתאהב בצבע העוני. ביום שעזבתי לבשתי שחורים. כמו ידעתי
מה עומד להתרחש - מותה של אהבה שמעולם לא באמת נולדה. כל הדרך
הביתה תחת משקפי-שמש כהים הסתרתי דמעות צלולות. ידעתי שיותר לא
אדע, מה הוא ילבש ביום המחרת. באמת אהבתי אותו, רציתי אותו
לחבק, למה ברחתי, למה נאטמתי???
יום אחד הוא הופיע לי בחלום, נסיך מהאגדות, לבוש כולו מכף רגל
ועד ראש בלבן. הוא לא לבש שחורים כמוני ובכה, הוא פתח דף חדש
לבן בחייו, את הדף שעליו ניסה לצבוע את אהבתו אלי הוא תלש
וזרק. התעוררתי. בכיתי, ידעתי שלעולם לא אראה את צבע האושר רק
מפני שחשבתי שצבע העושר לעולם לא ירצה באמת להתאהב בצבע העוני. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.