לזיין את השמש, לזיין אותה בכל הכוח.
לזיין אותה בלי שהייה אכפת שאוריון ישמע.  
שאוריין יבכה, שאוריין יבכה כמו שבכה אוינופיון.
לזיין אותה מול העגלה. לזיין אותה ולהיות מאושר מי זה, כי כל
העולם בעגלה!
לזיין אותה ולהזמין את כולם, את כולם, את יוז שזיין אותה עם
כלי הברזל שלו, את בונפארטה ושיכניס לה בקרניים, את החייל
מגבעתי ומייד אחריו את יאסר עבד רבו, את בלייר, את בוש, את
לנון, את לנין, את סטאלין, את ריינהארד, את לוקסנבורג, את גבע
והחבר'ה החדשים, את מוש בן הארי, את אנילבץ', ואת אדלמן שאותו
אף אחד לא זוכר, את כל מלכי ישראל! אחרי רומן ברופמן, גם סמית
יבוא עם קארנינה.

ואחרי שפרסלי ינסה לתת לה בגרוב, כי היא כבר תראה די עצובה.
נרד כולנו בתור, נרד בעיגולים וניצור את עמוד האש של שם טוב
לוי, ספרינגסטון ינגן בצד "41 שוטס" ואפילו שאין לי עור
אמריקאי אני יבכה.

ואז, ואז נרד לעיר דויד, נוריד את הדגל לחצי התורן, נשיר לשמש
ונשאל אותה לאן היא נוסעת.