|
פוסעת
בין שורות הספסלים
מרכינה ראש תלתלים
פן יראו האנשים
איך ריק ליבה שלה
איך אין בה אהבה
וכאן באוטובוס
היא שוב חוזרת אל עצמה
ומוצאת את האשמה
בתנועה קטנה של עצב
היא עוצמת את עיניה
מנערת עגיליה
משעינה ראשה על החלון
ומנסה לשון
החלון הוא קר כקרח
בקרבה ליבה צורח
משתדלת למצוא נחמה
אולי בפעם הבאה
זה יקרה מאהבה
כשתגיע הביתה
תיכנס למקלחת
ותשטוף מעל גופה
את שרידי גאוותה
אולי בפעם הבאה
זה יקרה מאהבה |
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.